גם בעלי-הברים על הכוונת

ניר קיפניס קרא על היוזמה החדשה של משרד הבריאות. יש לו מה להגיד על זה.

אחרי שהצליח להפוך את ישראל למקום שארגון הבריאות העולמי קורא לאנשים להתחסן לפני שהם מגיעים אליו, ממש כמו מדינת עולם שלישי, אחרי שבתי-החולים שלו קורסים, אחרי שתרופות חיוניות, חלקן מצילות חיים ואחרות מצילות מסבל בל יתואר, אינן נכללות בסל-התרופות שלו, מצא משרד הבריאות את האשמים בכל הצרות: בעלי הברים. בקרוב, אם להאמין לפרסום "בעיתון של המדינה", יהפכו בעלי הפאבים לשוטרי-חרש שייאלצו לא רק לבלוש אחרי הלקוחות שלהם, אלא גם למי שעלולים לעמוד לדין במקרה שלקוח שלהם יהיה מעורב בתאונת דרכים או מעשה אלימות אחרי ששתה לשוכרה... במהירות מדאיגה הופכת ישראל למעצמה של חקיקה בתחום האלכוהול – מקסימום חקיקה, מינימום אכיפה. בפיצוציות ברחבי הארץ נמכרים מדי יום ומדי שעה משקאות אלכוהוליים לקטינים בניגוד לחוק – ועד היום לא עמד אפילו בעל פיצוציה אחד לדין, וגם אם עמד – קיבל עונש מצחיק. ולא רק בפיצוציות: גם במרכולים וברשתות השיווק אפשר למצוא אלכוהול בשפע כשרק במקרים נדירים יבקשו מהרוכש תעודת-זהות בקופה. אתם יודעים מה? גשו לחנות הדיוטי-פרי בנתב"ג: נערים בסוף כיתה י"א שהוריהם מימנו להם שבוע בחו"ל, ממלאים צ'ימדנים מלאים בבקבוקי וודקה, כדי שיהיה להם ממה לקבל אנרגיה בדרכם להרוס את חדר המלון בבורגס או באיה-נאפה... וזאת כבר הרי חלמאות של ממש, כי אם יש מקום שבו יודעים בקופה בדיוק בן כמה אתה (תאריך הלידה מצוין בדרכון שאותו יש להציג בקופה), זה בקופה של הדיוטי-פרי...

אחרי שהפכו את בעלי הברים לרס"רים בנושא העישון, על אף שאין להם שום סמכות חוקית למנוע זאת מלקוח, והשיתו עליהם קנסות בגלל לקוחות שמצפצפים על החוק (למרבה האיוולת, גם במקרים שבהם בעל הפאב ביקש מהלקוח במפורש שלא לעשן), עכשיו הופכים אותם לשותפים-לפשע בגלל לקוח ששתה, יצא, נהג ברכב או באלימות. צא ולמד עד להיכן מגיעה האיוולת: אחרי ההופעות המביכות של שרת-הבריאות וראשי משרדה בתקשורת בנושא הפוליו, הם מבקשים עוד קצת תשומת-לב תקשורתית, וממהרים לפרסם את ההצעה החדשה והמטופשת שקיבלו, אפילו מבלי לבדוק האם ההצעה שלהם תעמוד במבחן בג"צ. לדוגמא: על מי תוטל האחריות הפלילית? על בעל-הפאב או על הברמן? מה עם בעל-פאב שטרח והדגיש באוזני הברמנים שלו שלא להניח לאנשים להשתכר עד כלות בתחומי הבר, אבל הם התרשלו בתפקידם? מה עם בעל פאב שגילה אחריות מרחיקת-לכת והזמין מונית ללקוח ששתה יותר מדי, רק כדי לגלות שהלה הגיע הביתה ודקר את שכנו? עד היכן תגיע האחריות של בעלי הפאבים? קשה שלא להרהר בשטות הזאת גם בהקשרים רחבים יותר: מדינת ישראל מתפרקת מריבונותה ומטילה את האחריות על אזרחיה. רוצים בריאות? שלמו לחברת הביטוח. רוצים חינוך טוב לילדים? שלמו לבתי ספר "אפורים". פורצים לכם בלילות לבית? שלמו לחברת אבטחה פרטית, כי משטרת ישראל עסוקה בפניות קודמות. פרצה מלחמה בלבנון? נא לתרום אלונקות וג'ריקנים ללוחמים, אחרת יעלו ללבנון ללא ציוד (כל הדוגמאות דלעיל קרו וקורות באמת ומעלות את השאלה, למה בעצם אנחנו משלמים כאן מסים. אה כן – נזכרתי: כדי לקיים את המנגנון שבודה ממוחו הקודח הצעות חוק מטומטמות).במקום לאכוף חוקים טובים וקיימים (איסור מכירת אלכוהול לקטינים ואיסור על נהיגה בשכרות. שני חוקים שלו היו נאכפים, היו נמנעות בערך 95% מהתופעות השליליות שקשורות לאלכוהול) באמצעות גורמי האכיפה, מטילים את האחריות על האנשים שעובדים קשה בלילות כדי להתפרנס (תנו לשרת הבריאות וליועציה היצירתיים לעבוד שש משמרות בשבוע על הבר והיא תתגעגע למשבר הפוליו). רגע, יש לי רעיון טוב יותר: הרי מחסור בכסף למשל, גורם לפשיעה גדולה בהרבה מזו שלכאורה גורם לה האלכוהול, אז בואו ונטיל על המעסיקים אחריות פלילית לגבי פשעים שביצעו עובדים שלהם שרצו להרוויח עוד כמה גרושים, אולי בעצם על מנהלי הבנקים? הרי אם היו משגיחים שלא ניכנס למינוס שכזה – לא הייתה לנו סיבה לגנוב... ומה על תאונות דרכים למשל? הרי נסיעה בהילוך אחורי (רוורס) גורמת בשנה ליותר תאונות מאשר נהיגה בשכרות (ולמען הסר כל ספק – נהגים שיכורים הם פושעים שמקומם בכלא), אז מה נעשה? נדביק תווית על הילוך הרוורס כמו על חפיסות סיגריות? נתבע את יצרני הרכב? את המורים לנהיגה? את המוסכניק שלא ביטל את האפשרות לשלב הילוך אחורי? בואו וננסה לחזור לדרינק שלנו: מה השלב הבא? הוצאת האלכוהול אל מחוץ לחוק? הרי כבר ניסו את השיטה הזאת פעם, בארצות-הברית של אמריקה, רק כדי להיווכח שמה שזכה בתחילה לתואר המחייב "הניסוי האצילי", הפך לאסון חברתי שממנו אמריקה לא התאוששה עד היום: שיעור מוות מצריכת אלכוהול גבוה פי עשרה(!) בתום תקופת החוק מאשר בתחילתו, וארגוני פשע מאורגנים שמשגשגים עד היום... אני לא מיתמם: בצריכת אלכוהול, וודאי בצריכה מופרזת שלו, יש לא מעט סכנות, אבל כך גם בצריכה של חדשות או של אשראי... כלומר – לכל אדם בוגר יש את הזכות להחליט עד כמה הוא רוצה לצרוך. הדבר היעיל ביותר שניתן לעשות בנושא הוא לחנך לתרבות-שתייה. יש מדינות שבהן צריכת האלכוהול גבוהה בהרבה מאשר בישראל, אבל אף אחד שם שקם מכיסאו על הבר, לא יחלום לעלות על כסא הנהג, כתוצאה משילוב יעיל של הסברה ואכיפה. אכיפה אין כאן, ואת מעט ההסברה שחברות האלכוהול יכלו לעשות באמצעות פרסום, מנסים לבטל עתה באמצעות חקיקה דרקונית נגד פרסום אלכוהול... לפני שניפרד בכוסית קטנה לדרך (אני נוסע במונית!), קשה שלא להרהר שהשילוב בין תקשורת שבלחץ התחרות מעצימה אייטמים שוליים, לארגונים שמתקיימים מכספי ציבור (כמו הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול שנוח לה לראות צל הרים כהרים ולשים בסל אחד בקבוק עראק ומנת הירואין, ג'ויינט של גראס וקוק פרסי) לפוליטיקאים שמכורים לסם המסוכן ביותר שאני מכיר: פופוליזם שנצרך באמצעות כותרות בעיתונים וליועציהם "המקוריים", יוצרת כאן מצב מסוכן: בזמן האחרון עברו כאן, כמעט מבלי שנשים לב, לא מעט חוקים ותקנות שפוגעים קשות בחירות הפרט שלנו. אם לא נתעורר, עוד נגלה שכולנו, כלומר כולנו חוץ מפוליטיקאים שוחרי-כותרות פקידים שחיים על חשבון הציבור ונהנים מלרדת לחייו, או יועצים הזויים ששיאים להם עצות לחקיקה מטופשת, כולנו הפכנו לעבריינים. פלא שמול החבורה הזאת אנחנו זקוקים בדחיפות לעוד דרינק?