בא לי פיק

לאט לאט, בלי ששמנו לב, הפך צרעה לאחד המרתקים ביקבי ישראל. יוסי בוזנח נסע לביקור עם "הילדים" וטעם יינות מוצלחים שעושה היינן ערן פיק

את יקב צרעה אני מכיר מהבציר הראשון. רוני ג'יימס ז"ל היה אחת הדמויות הצבעוניות ביותר בתעשיית היין בישראל בעבר, בהווה וכנראה שגם בעתיד; איש מרשים ומלא תשוקה ליין ויצירתו. הקברנה סוביניון מבציר 1993 שאותו טעמתי יחד איתו ועם עודד שהם יבדל"א, היה מהיינות המשמחים ביותר של לפני 20 שנה, תקופה בה הסקרנות, שמחת היין והרומנטיקה שבגילוי יין חדש, היו חזקים מהידע ומהחיך המקצועי שהרס את התחביב והפך אותו לעבודה.

עם השנים התפתח היקב ועבר שינויים לא מעטים, שהמשמעותי שבהם התרחש עת הלך לו הרוני לבלי שוב ואת מקומו תפס ערן פיק. את ערן לא הכרתי עד שנת 2008. ביוני של אותה שנה יצאה זוגתי מיכל למשלחת ה"שטיפטונג" של קרן ברטלסמן, שחלק נכבד מפעילותה הוא יצירת שיתוף תרבותי חברתי בין ישראל וגרמניה, תוך שילוב צעירים מוכשרים ישראלים וגרמנים, על מנת לייצר שיח תרבותי והעמקת ההבנה של כל צד בתרבות ובמאפייני הצד השני. ביום הראשון לנסיעה קיבלתי ממיכל סמס שאמר "אתה מכיר את ערן פיק?" התשובה, כמו בגשש - קניתי אך טרם הספיקותי לעיין בו - "לא, מי זה ולמה אני אמור להכיר?" "כי הוא היינן של צרעה" עונה מיכל מהצד השני ואני משתנק באי נוחות. "הוא אומר שהוא דווקא מכיר אותך אבל אתה לא מגיע לצרעה ולא טועם את מה שהם עושים עכשיו". "טוב, תגידי לו שנגיע לביקור כשתחזרו". מאז עברו כמעט שש שנים, ערן ואני חברים טובים, ואני מקפיד לבדוק אחת לשבוע מי היינן של צרעה. לפני כמה חודשים הגענו, החוטינר ואני, לצרעה וערן לא היה. מעז יצא מתוק וזכיתי להכיר את ליאון, מייקי ושאר החבורה המופלאה שמתכנסת במבשלת שמשון, אבל בא לי פיק. בפעם הקודמת שטעמתי את היינות נהנתי בטירוף, השינוי, קו המחשבה והמגע של ערן ביינות, הפכו אותם עם השנים ליחידה הרמונית, מלאת חן ומרתקת. ניצלתי את העובדה שחוטינר וקיפניס ברחו לברצלונה, גררתי את הילדים אבירם כץ ובן רון, וקפצנו לביקור. בשעה 11 נכנסנו ליקב. איזו אווירה נעימה יש בו, מרגע הכניסה בדלת היקב, התחושה היא שחשבו על כל פרט והקו המנחה בכל פעולה, הוא, מדוייק, מופנם ואיכותי. חיבוק קטן עם מר פיק, סיבוב ביקב, בדיוק מבקבקים את השורש האדום בציר 2012, ערן הכין כמה דוגמאות קטנות של נוזל אדום מסתורי, הלך לרגע וחזר עם שני קראפים מנצנצים ביין לבן וישבנו אחר כבוד לחדר הטעימות של היקב. בשנים האחרונות מתייעץ היקב עם ז'אן-קלוד ברואה, מי שהיה בעבר יינן יקב פטרוס ויודע דבר או שניים על דיוק ואיפוק ביין. אז מה היה לנו שם? דוגמאות של סוביניון בלאן מחבית וממיכל, ברור שכל אחד מאיתנו אהב יין אחר, אך השילוב ביניהם נפלא, מין עידון מאופק בלי להיות צנוע, יין שלם, עשיר ומאוזן, חמיצות קסומה מחברת בין כל חלקי הסוביניון הזה. אחר כך טעמנו שתי דוגמאות של סירה צעירים, האחד נינוח ורך והשני מרגיש כאילו הגיע ממדינה קרה בהרבה מאשר ארצנו הקטנה. כרם בעל מדרון תלול, עם מפנה צפוני, שאדמתו עצמה ריסנה את היבול, והתוצאה - יין ממש מרגש, הייתי מאד שמח לראות אותו כיין נפרד אך ברור לי לגמרי שזה בלתי אפשרי ואני מתנחם בבלנד הנפלא שיקבל אותו אל חביתו. הקברנה סוביניון של פיק הפתיע אותי יותר מכל, חיכיתי ליין גדול וכבד וקיבלתי קברנה אלגנטי ושרירי, שאינו סובל מהבשלת פרי רבה מדי, שיש בו מין מתח מאוד מפתה בין פרי עשיר ודומיננטי, לבין מרקם ומבנה הדוקים. יופי של יין. המשכנו לאוזלטה. למי שמרים גבה, זהו זן צפון איטלקי ממחוז ונטו, כזה שכבר נכחד לגמרי מהספרות המקצועית, עד שלפני כ-30 שנה נתקל בו במקרה סנדרו בוסקאיני הבעלים של יקב מאזי, והחליט להחיות אותו ולנסות לגדל אותו, לא רק אצלו אלא גם להפיצו בעולם. אחד המקומות בהם ניטע היה ביקב צרעה וזו לי הפעם הראשונה שטעמתי מן האדום האדום הזה. יין משמח, פטל ודובדבן צעיר מובילים את טעמי הפרי שלו והוא בעל חמיצות מרעננת המזכירה עד מאד את זן הברברה. מחכה עד מאד לראות אותו מתבטא ביין סופי. מיד אחריו הגיע לו מר פטיט ורדו, הקטן הירוק הזה, לא קטן בכלל, הבריון החדש במזרח התיכון, זן שעקב בעיות הבשלה ודומיננטיות רבה, מהווה אחוז זניח ביינות בורדו מכורתו, והפך כאן לבעל אופי מרשים ומרתק. עוצמה רבה, פרי גדול המרגיש כמו דובדבן מסוכר, החיבור לחביות גם הוא נהדר. בלי יין סופי אי אפשר, אז טעמנו לנו שניים. שורש אדום 2012 שילוב מלא טעם ונוכחות בין קברנה סוביניון לסירה. אופי הכרם בא לידי ביטוי בצורה מרשימה מאד, היין עוצמתי אך בלי להיות כבד ומעיק. הפרי מרוסן ומבצבץ לו מבין החללים שהותיר לו ערן. עשיר וקטיפתי, ועם זאת גאה ומרגיש צעיר וחינני. כל זה עטוף לו במעטפת חביות מעט דומיננטית מדי וחמיצות מחיית נפשות שמובילה את היין עד תומו. אין לי ספק שהוא צריך עוד מספר שנים בכדי להגיע ליכולתו המיטבית. מחיר היין בחנויות – 125 שקלים. הרי יהודה אדום 2012 אם קודם התפעלתי, כאן כבר התאהבתי. זהו האח הצעיר של מר שורש, ולטעמי, ללא ספק אחת התמורות הטובות ביותר מבין היינות האדומים בישראל. הרמוניה נהדרת בין פרי צעיר ומרקם חלק מלבב. חמיצות נעימה וחביות לא אגרסיביות. היין מרגיש מאוזן לאורך כל הטעימה ומשתבח בכוס גם לאחר חצי שעה. יופי של יצירה. מחיר היין בחנויות – 89 שקלים. נפרדנו מהאדון פיק והרגשנו שחסר לנו משהו, שלוש דקות נסיעה הביאו אותנו אל דוכן הפלאפל הנהדר של ציון והחסר הושלם עד מהרה.