יום עצמאות שמח לארץ הזקאפה

היום לפני 193 שנים הכריזה גוואטמלה על עצמאותה. לא סיבה טובה להרים כוסית זקאפה קנטאנריו, רום המיוצר מדבש קנה סוכר בתולי?

היום לפני 193 שנים, ב-15 בספטמבר 1821, הכריזו חמש מדינות - קוסטה ריקה, גוואטמלה, הונדורס, ניקרגואה ואל סלוודור – על עצמאותן מספרד. חמש המדינות – הזוכות לעתים תכופות לתואר המפוקפק 'רפובליקות בננות' – נמצאות במרכז אמריקה. שם התואר הלא מחמיא מוצמד להן 'בזכות' משטר לא דמוקרטי או לא יציב המונהג על ידי מיעוט מושחת, שנתמך בצבא ובכוחות שיטור, השומר על הבדלי מעמדות קיצוניים ונתון להשפעה זרה חזקה. בכולן נחשב הקפה לגידול החקלאי החשוב ביותר, לאו דווקא בננות, ובכולן שותים הרבה מיצים מפירות טבעיים והרבה אלכוהול. בעיקר רום.

ארצות הרום

בניקרגואה אוהבים מאד אלכוהול. לעתים קרובות ניתן לראות קבוצות אנשים היושבים ושותים יחד בפאבים מקומיים או בכניסות לבתים. שתי הבירות המקומיות, טוניה וווקיטוריה מוגשות בבקבוקים של ליטר. הגאווה הלאומית, מבחינת אלכוהול, הוא הרום פלור דה קנייה, שאפשר למצוא בכל פאב, מסעדה או סופר מרקט. אפשר להזמין אותו נקי, ברמות שונות של יישון, או כחלק ממגוון רחב של קוקטיילים, שבראשם ניקה ליברה (רום וקולה, כמו קובה ליברה, רק מקומי). בקוסטה ריקה ניתן למצוא בכל מקום קוקטיילים פופולריים המשלבים פירות, אלכוהול וקרח. משתרעים על ערסל, או יושבים באחד מעשרות הפאבים הפזורים לאורך החוף, תוקעים רגליים בחול החמים ושותים לצלילי הגלים. הבירות אימפריאל ופילזן הן הפופולאריות במדינה, אך אפשר למצוא במקומות רבים גם בירות מקומיות אחרות, כמו בווריה ורוק אייס. באל סלוודור אפשר למצוא את הליקואדוס, שייקים מפירות וקפה, בכל מקום. המשקאות האלכוהוליים הפופולריים הם טיק-טק וטוריטו, משקאות אלכוהוליים דמויי וודקה, עשויים מתסיסת קני סוכר, שבלשון המעטה אינם מתאימים לבעלי קיבה עדינה. בהונדורס המצב דומה מאוד, ואפשר למצוא שם הרבה רום וקולה. רום הוא משקה הכרחי בכל בר שמכבד את עצמו.

גבוה מעל העננים

בגוואטמלה מזקקים את הרום שאני הכי אוהבת, זקאפה. שנים סבל הרום מתדמית ירודה ונקשר בתודעה בעיקר ליורדי ים, פיראטים או סתם לחופי ים אקזוטיים בקריביים. אף פעם לא התלהבתי מרום בהיר, שבעיני היה טוב רק לקוקטיילים צבעוניים עם מטריות, ואז הגיע לארץ רום זקאפה והוכיח שיש עולם אחר, איכותי ומכובד, של רום. רום הוא התזקיק האלכוהולי המדורג מספר שניים בעולם מבחינת פופולאריות ומכירות (אחרי וודקה). אנחנו מדברים על תזקיק קני סוכר, או תזקיק מוצרי הלוואי של קני הסוכר כמו, דבשה (מולאסה) ומיץ קנה הסוכר. הוא מזוהה לרוב עם ארצות ששורר בהן אקלים טרופי המתאים לגידולי קנה סוכר, מרכז ודרום אמריקה והקריביים. רוב הרום המוכר הוא רום בהיר או רום ענברי שמקבל את צבעו מתוספת קרמל, והוא מרכיב פופולרי בקוקטיילים כמו קובה ליברה, דקירי ומוחיטו. מעט מאוד מותגי רום שייכים למשפחה מכובדת יותר, משפחת הרום המיושן. את אלה כדאי מאוד לשתות נקי, ללא קרח וללא תוספות אחרות, ובכוס איכותית, כמו קוניאק טוב. בארץ אפשר למצוא את הרום המעולה, רום זקאפה (Zacapa), שקיבל את שמו מעיירה שממוקמת בחלקה המזרחי של גואטמלה, 229 מטר מעל פני הים. העיירה נוסדה בשנת 1876 סביב תחנת רכבת הומה, כך שאל האוכלוסייה המקומית התווספו עד מהרה מטיילים רבים מכל רחבי העולם. בשנת 1976, בחגיגות המאה שנה לעיר, החליטה החברה המובילה בייצור רום ליצור משקה מיוחד לרגל האירוע. מוצר הפרימיום, פרי שנות ניסיון רבות, הוא הרום זקאפה קנטנאריו. בדרום מערב גואטמלה, בגובה 350 מטר מעל פני הים, גדלים מטעי קני סוכר מיוחדים הגדלים על הקרקע הוולקנית הפורייה. לייצור הקנטאנריו משתמשים אך ורק בסחיטה הראשונה של קני הסוכר, במתיקות הטהורה הניגרת הנקראת גם 'דבש קנה סוכר בתולי', וזהו מקור טעמו ואופיו הייחודי של הרום. בגובה של 420 מטר מעל לפני הים, במקום בו צמחה תרבות המאיה, מייצרים בעבודת יד טיפוסית את הצווארון הקלוע של בקבוק הרום, ובזכותה אין שני בקבוקים זהים לרום המיוחד. כ-2,300 מטר מעל פני הים שוכן 'הבית שמעל העננים'. מדובר במבנה אבן, שהוא למעשה אחד ממחסני היישון הגבוהים בעולם, ובתוכו שוכבות חביות הרום של זקאפה. שם, באוויר הצלול והקר של פסגת הרי הגעש של גואטמלה, בשיטת סולרה (המאפיינת יישון פורט), מתפתח באיטיות הטעם המורכב של הרום. תוצאת תהליך ייחודי זה הוא רום יוצא דופן עם טעם מובהק ומרשים, שזכה בהכרה עולמית בקטגוריית הרום ובעולם המשקאות בכלל.