ביום שבת נחגוג שוב את יום הולדתו של הפייטן ההולל רוברט ברנס. ליאור הרגיל מנסה להסביר את הסקס-אפיל של ההאגיס, המאכל הסקוטי הלאומי ומושא תשוקתם של השיכורים
ביום שבת נחגוג 255 שנה להולדתו של רוברט (רובי) ברנס, המשורר הלאומי של סקוטלנד.
ברנס, הידוע גם בכינוי דה בארד (הפייטן), היה הולל ונואף אבל למרות שנפטר בגיל 37 הותיר אחריו הספק מרשים וזכה להכרה מסויימת עוד בחייו.
ברנס היה, בין השאר, חקלאי כושל למדי ולכן הוויסקי שלו היה קילבאגי, ויסקי מהמזקקה הגדולה ביותר בסקוטלנד של המאה ה-18. על הקילבאגי לא דיברו בני הדור טובות, והצמידו לו תארים כמו "מי אש צורבים" או "לא לחלשי הלב". ברנס עצמו אמר עליו שהוא ויסקי פרחחי שנשתה על ידי פרחחים וקרא לו "מעוור בארבעה פני".
המזקקה, שהיתה גדולה גם במונחים מודרניים, חיפשה אפיקי מכירה נוספים ומצאה אותם דרומה באנגליה. בשנת 1777 הייתה קילבאגי המזקקה הראשונה שייצאה אלכוהול מסקוטלנד, אבל לא מדובר במקלאן, לפרויג או בבלנדים בהזמנה. מדובר במוצר לבן, שהכיל כאמור כמויות לא מבוטלות של מתנול והפך באנגליה לג'ין. ב-1784 החלו הצרות. אנגליה הטילה מס על המזקקות בסקוטלנד ופגעה הן בצרכן הסקוטי והן בתחרותיות של קילבאגי. ברנס כתב פואמה בשם זעקתו ותפילתו של המחבר ההגון, והמניפסט – שבו מושווה פקיד המכס לשטן - מסתיים עם השורות האלמותיות: "חופש ווויסקי הולכים יחדיו/ (סקוטלנד) הכיני את תופך". זה לא כל כך עזר, ושנתיים מאוחר יותר הוסיפו האנגלים גם מס יבוא. ב-1788 הונחתה מכת המוות בדמות תקנה ביורוקרטית של רשיון מכירה שנה מראש (מזכיר לכם איזה מכון תקנים שעוסק בעיקר בהגנה על תוצרת מקומית?)
קילבאגי, שכבר בנתה מפעל בעל כושר ייצור ענק במושגי הדור, עוד ניסתה להיחלץ באמצעות שלמונים לפקידי מכס אבל תוך זמן קצר נאלצה לסגור את שעריה. האירוניה הגדולה היא שברנס, החקלאי הכושל, מצא את עצמו בגלל אילוצים כלכליים עובד בשנות חייו האחרונות כפקיד מכס. עיקר עיסוקו היה הטלת עונשים על יצור והברחת וויסקי פיראטי.
ביום הולדתו חוגגים מוקירי זכרו בארוחה לילית שבה בוצעים את המאכל הלאומי, האגיס, לצלילי חמת חלילים והקראת הפואמה שכתב על ההאגיס. האגיס היא קיבת כבש ממולאת באברי פנים אחרים של אותו כבש יחד עם שיבולת שועל, בצל והרבה פלפל שחור. ישנן וריאציות מקומיות רבות, אבל המאכל מוגש תמיד ברוטב ויסקי כלשהו ועם תפוחי אדמה ולפתות אפויות.
