העשב של השכן: הבית של זוברובקה

טל חוטינר נסע לפולין לטיול שורשים. לא שהוא חיפש שם משפחה או משהו. יותר בכיוון של השורשים של העשב הירוק המפורסם של וודקה זוברובקה, זה שגדל רק שם...

אחרי 4 שעות טיסה התחלנו 3 שעות נסיעה עד לביאליסטוק. כן, ביאליסטוק. עד לאותו רגע בצהרי יום רביעי לא באה אפילו טיפת אלכוהול אחת אל פי, ורק ציור הקיר הענקי של ביזון בסביבת גידולו הטבעית שקיבל את פני בכניסה למזקקה הפיח בי תקווה שהגעתי למקום הנכון: הבית של זוברובקה, או יותר נכון - ז'וברובקה. לאחר סיור מעמיק בניצוחו של מנהל המזקקה הגענו למחסן העשב השמור והחשוב כל-כך. העשב נשמר באופן מבוקר במקררים בטמפרטורה נמוכה ובאחוזי לחות קבועים ומחולק לשתי מחלקות: העשב שממנו מייצרים את התמצית שנותנת את הטעם לוודקה זוברובקה, והעשב האסתטי יותר שחתוך באורך אחיד כדי לקשט את הבקבוקים.

כיום העשב המפורסם של זוברובקה שרוי קצת במחסור וגדל בעיקר ביער מבודד, כאשר רק 20 משפחות של חקלאים מהאזור מורשות לקטוף את העשב היקר ביער המוגן. העשב המיוחד נקטף ידנית ועלותו מגיעה לכ-700 ליש"ט לקילו. העשב מגיע אל מזקקת זוברובקה בביאליסטוק הסמוכה ואז עובר תהליך של מיצוי באלכוהול במשך שלושה ימים של השרייה בטמפרטורה של 73 מעלות עד לקבלת תמצית מרוכזת מאוד. על-מנת לסבר את האוזן, דרושים 3 קילוגרם של עשב לצורך קבלת משהו כמו 150 מ"ל תמצית. התמצית עצמה נחה בחביות עץ אלון ענקיות וכמה שפריצים של תמצית מספיקים כדי לתת את האופי הניחוחות והטעמים לבקבוק של ליטר זוברובקה.

לאחר המשך סיבוב במזקקה וסוף-סוף קצת טעימות, התאהבתי בשני מוצרים שלא הכרתי – טוב, חוץ מהזוברובקה ביזון גראס המוכרת - זוברובקה מתובלת במנטה והשנייה בגרגרי ערער טריים. זאת עם המנטה היתה מתובלת בעדינות נהדרת ולא קיבלה שום מתיקות מהתבלין, אלא רק רעננות נהדרת, ואילו השנייה הצטיינה במין ניחוח קליל של פרי יער מצד אחד, ומעט משהו שמזכיר ג'ין מצד שני. היתה גם עוד אחת פגז עולמי שנקראה 'זוברובקה צ'רנה', או בעצם וודקה נקייה ללא טעם באיכות על-חלל שפשוט היתה כל-כך טובה ומאוזנת שכמעט שכחתי שיש לי עוד שעה נסיעה עד העיר.

בכבישים של פולין שעה נסיעה היא לא שעה, אלא לפחות שעתיים מייגעות עם הרבה מהמורות, קפיצות ובורות. בסוף הגענו למלון בשם: נחשו... 'זוברובקה הוטל' ומיד הלכנו לאכול ארוחת ערב לא הרחק משם במסעדה של מלון קטנטן ששכנה בתחנת הרכבת המפורסמת של יער ביילווויז'ה, שם אהב הצר הרוסי לעצור, לטייל ביער ולשתות קצת ביזון גראס וודקה.

משום מה המארחים שלנו התעקשו למזוג לנו יין עם הארוחה ואני פשוט ביקשתי, רק לטעום כמובן, וודקה. הוודקה הלכה נהדר גם עם בשר הציד ההדר שניצוד ביער ובמיוחד עם שלל הפטריות הנפלאות שצומחות באזור ושאין לי מושג ירוק מהו שמן או צורתן מחוץ לצלחת.

למחרת בבוקר יצאנו בגשם שוטף מצוידים במגפי גומי, שכמיות ומטריות אל יער ביילווייז'ה המפורסם לחפש את העשב המפורסם בשטח הגידול הטבעי שלו. ההליכה ביער היתה מרהיבה. ראינו והיכרנו עשרות צמחים ופטריות, גם כאלו שאפשר לחפש גמדים מתחתן, רעילות, מוגנות וכאלו שנחשבות למעדן וששמן נשמע כמו אנחה של זקנה פולנית. חיפשנו וחיפשנו ואחרי שעה וחצי, כשכבר חשבנו שאפילו הפרטיזנים לא ימצאו אותנו לפני הצוררים, התפשרנו על איזה עשב והחלטנו שהוא הביזון גראס המקורי רק כדי לנסות לצאת סוף-סוף מהיער בחיים כמו לא הרבה יהודים לפנינו (...).

בתום הטיול ביער חזרנו לרכב ועלינו על הכביש המוביל לוורשה כדי להגיד שלום לביזונים שכמעט נכחדו, אבל חיים שם ביער ובשמורה שצמודה אליו. אכן חיה יפה, אבל קצת עצבנית. הדרך לוורשה ארכה 3 ומשהו שעות, וממש לא שעה וחצי כפי שאמרו לנו, אבל בסוף הגענו, מה שהשאיר לנו זמן קצר למקלחת וריצה מהירה לפגישה עם שגריר זוברובקה האנרגטי לטעימה רוחבית ולסדנה מרתקת של וודקות רגילות ומתובלות.

כן, היה גם אוכל, אבל אותי עניין בעיקר לטעום עוד וודקה ועוד אחת, כאשר בסוף חזרתי לי אל הזוברובקה האהובה והמוכרת שלי אותה אני אוהב מימים ימימה. כמה שעות אחר-כך כבר היינו על המטוס בדרך הביתה, מרגישים כמו ביזונים חזקים, ואז הבנתי שפולניה זה לא כל-כך רע, ושצריך לחזור לשם לעוד סיבוב קצת יותר ארוך, עם כמה שיותר וודקה.