מידנייט סאן: הקיץ של פינלנדיה

יש מדינות שבהן לא עושים עניין מהיום הארוך ביותר בשנה. אבל בלפלנד דווקא חוגגים את אחד האירועים הכי מגניבים של השנה...

חמש בבוקר. בעוד שעתיים צריך להיות כבר בארוחת הבוקר, אבל אני, למרות שאני ער כבר יותר מ-24 שעות, לא מצליח להירדם: כבר התקלחתי, שתיתי עוד דרינק, אפילו ישבתי קצת בסאונה כדי להזיע החוצה את כל שרידי הערנות, אבל השמש, אוי השמש שחודרת לי אפילו דרך הווילונות הכפולים, שיבשה כנראה את מנגנון השינה שלי...

אוי השמש, השמש שחודרת לי אפילו דרך הווילונות הכפולים, שיבשה כנראה את מנגנון השינה שלי... (צילומים: יח"צ) אני מתהפך עוד קצת ואז אורז באיטיות וקופץ לארוחת-הבוקר שהאטרקציה בה הם שני ברמנים רוסים שמכינים את הבלאדי מרי הכי טוב בעולם. שתיתי שלושה עוד לפני המקושקשת, אחד תוך כדי ועוד שניים לקינוח. בכל זאת, לא כל יום הבנאדם נמצא באחת הנקודות המיושבות האחרונות שעליהן לא שוקעת השמש בקיץ. קיץ בקיטילה, בחלק הפיני של לפלנד הוא עניין יחסי. בשיא החום יש כאן עשר מעלות, אולי קצת יותר, אבל על החוסר בטמפרטורות מפצים ענני יתושים שחומר מיוחד נגדם קיבלנו כבר בשדה-התעופה, כולל ההתראה שמי שלא יקפיד לרסס את עצמו בכל שעה עגולה, יחטוף כהוגן. נו טוב, זה אולי לא נשמע לכם כמו קדימון מבטיח למסיבה, אבל זה בהחלט כן - ועוד איזה מסיבה, ה"פינלנדיה מידנייט סאן", ברים חצובים בקרח, אייל על האש, סלמון מעושן, סאונה, רקדניות, ברמנים מכל העולם... חגיגה. בחודש הקרוב תתקיים בישראל התחרות השנתית של פינלנדיה. בעבר הקנתה התחרות לזוכה כרטיס כניסה להשתתפות בתחרות העולמית (שבאותה שנה שבה נכחתי במסיבה, התקיימה בשלגי ינואר דווקא ב... לפלנד!), השנה החליטו לגוון והמנצח יטוס כנראה לסיבוב ברים קטן ביעד נחשק כמו לונדון, אבל עם כל הכוד לתחרות, אין כמו המסיבה שמקיים מותג הוודקה הוותיק ביום הארוך ביותר בשנה.

החגיגה התחילה עוד יום קודם לכן בהלסינקי שסבלה, תאמינו או לא, משרב אביבי מעיק, כלומר - מעיק עד שראיתי במו עיני איך צעירות יורדות להפסקת הצהריים שלהם מכל המשרדים, מתפשטות עד לרמת התחתונים והחזיות, מוציאות מהתיק את הכריך שלהן ומתמסרות לשמש עד שצריך לשוב לעבודה. בלילה זרחה השמש עד לסביבות השעה אחת וחצי והפאבים מלאו בשתיינים שחגגו את הקיץ הסקנדינבי הקצר. למחרת, אחרי טיסה רוויית אלכוהול, הגענו לקיטילה, ומשם - הכל כבר היה מסיבה אחת גדולה. במיוחד זכורים לי הברמנים הרוסים שחלקם הסתובבו עם להקת מעריצות כאילו היו כוכבי רוק. את ישראל ייצג באותה שנה אריאל לייזגולד, שלפני שנתיים עשה את הבלתי יאומן וזכה גם בתחרות העולמית שפרס כספי ניכר בצידה. שוק הוודקה בישראל הוא די תזזיתי: במשך שנים משל כאן הסמירנוף - ודווקא ברגע שעקף את בקארדי והפך למותג הנמכר בעולם - נשטפה ישראל בוודקה אבסולוט (שהשילוב שלה עם משקה אנרגיה, הפך לשם גנרי ממש, ע"ע "אבסולוט רד-בול" - הזמנה שהיתה מניבה לפעמים דווקא וודקה אלכסנדרוב עם אקס.אל). אחר כך היתה עדנה לסטולי ולקטל-וואן כשבדיוטי פרי נחטפת "ואן-גוך" מהמדפים כאילו היתה חתומה בכתב ידו של האומן. מותג בא ומותג הולך וה"פינלנדיה" לעולם נשארת. במשך שנים ארוכות היא מוליכה את המכירות בקטגוריית הוודקה בישראל, ולפני כמה שנים התברר שבחישוב "פר קפיטה", כלומר לפי נפש, אנחנו אלופי הפינלנדיה העולמיים... דווקא במסיבה ההיא של פינלנדיה, התחלתי לחשוד שמא היא מזויפת: שתיתי ושתיתי עד בלי די - מבלי להשתכר! אולי היה זה הקור, אולי היתושים שהספיקו לחגוג עלי לפני שהתרססתי נגדם, שמצצו ממני את כל אחוזי האלכוהול. לפחות העובדה שגם למחרת בבוקר שמחתי לגלות שלא התעוורתי, מעידה על כך שהנוזל השקוף היה באיכות הגבוהה ביותר, כנראה שפשוט פיתחתי עמידות... מאז אותה מסיבה יש לי פינה קפואה בלב לפינלנדיה, לא טרנדית, לא עושה מעצמה עניין, מוגשת בבקבוק שנראה קפוא עוד לפני שמכניסים אותו למקפיא, והעיקר - וודקת הבית של "מתי" האיש והמוסד, שמוזג לנו אותה בנדיבות על חשבון הבית בכל פעם שאנחנו קופצים לאיזו בירה וביס. לפני כמה שנים טובות הייתי מחפש אולי מותגים טרנדיים ממנה, אבל עם השנים באה היכולת ליהנות מדברים לא מפני שהם יוצאי-דופן, אלא דווקא מפני שהם תמיד יהיו שם: כמו קרח בלפלנד, כמו השמש בחצות היום הארוך ביותר בשנה, כמו פינלנדיה - כי אין כח חזק יותר מכוחו של ההרגל...