אני כבר אטעם לבד בחושך

לרגל שבוע האוכל הפולני בישראל ערכו חברי הסנהדרינק טעימה עיוורת של וודקה פולנית. אם תצלחו את כל בדיחות הפולנים החבוטות יגלה לכם ניר קיפניס איזו וודקה הכי טובה

אני חייב להודות שנראינו מטופשים להפליא: עם סכי-עיניים שפילחנו ממחלקות יוקרה במטוסים, צעיפים כרוכים סביב המצח ואפילו כמה מגבות נייר שנכרכו סביב העיניים – הכל לכאורה כדי להפוך את הטעימה למקצועית ככל האפשר, כלומר עיוורת, ולמעשה כדי לקיים את המצווה הפולנית הראשונה במעלה: לשבת לבד בחושך, אפילו אם מדובר ב-12 בצהריים ובלב תל-אביב שטופת שמש סתווית.

"איך גורמים לפולנייה להיאנח בסקס?" שואל האחד, והאחר משיב לו "מנגבים בוילון". שלישי, שנשוי לפולנייה, אומר: "זה להיאנח? זה לצרוח!" וחושף את הקו האומנותי של האירוע: לא הבדיחות על הפולניות (שכולנו כבר מכירים) הן שמצחיקות, אלא ה"טייק-אוף" שאנחנו עושים עליהם מניסיון חיינו. אז אחרי שעשינו כבוד להומור היהודי שקשור לפולניות (הבדיחה על היהודי הגוסס שאשתו הפולנייה לא מרשה לו ביס אחרון של עוגה כי "את זה אפיתי לשבעה!"), ניגשנו לטעימה. שבעה בקבוקים (או ליתר דיוק "שישה ועוד אחד" כפי שיובהר להלן) היו מוסתרים מעינינו ונטעמו בזה אחר זה בידי צוות המומחים שלנו: יוסי בוזנח, טל חוטינר, ליאור הרגיל (מבעלי המנזר), שמוליק וולברג, גיא רובננקו, דרור שגב (מהמכון לחקר תולדות יהודי פולין!) והח"מ. במקום "בפיקוח עורך-דין/רואה חשבון", היה לנו בסעיף "המבוגר האחראי" את רונית ורד שרשמה את הערותינו המלומדות ושמרה שאף אחד לא יציץ. בין לבין כרסמנו קצת לחם שיפון ושתינו סודה כדי לרענן את החיך בין מנת וודקה אחת לשנייה. ההומור המקומי פינה את מקומו לבדיחות-פולניה מהווי העולם שלא מכיר את הנשים היהודיות-פולניות, ולכן הוא סבור בטעות שהטיפשות היא מגרעתו הגדולה של העם הזה (מה כתוב בתחתית בקבוק וודקה בפולין? נא לפתוח מהצד השני!).

את הבקבוק השביעי, זה של הזוברובקה, פתחנו כבר בעיניים גלויות: לא רק שהמשקה הזה נמצא בסכנת-הכחדה זמנית בישראל (בעקבות הפסקת פעילותה של החברה הסקוטית, היבואנית הרשמית של המותג), הוא גם משמש כ"וודקת הבית" של הרגיל במנזר – ומאחר שכולנו לקוחותיו הנאמנים, ההכרות שלנו עם הוודקה הזאת היא כה אינטימית, עד שלטעום אותה בעיניים מכוסות יהיה משום גילוי-עריות כמעט (אה, כן – וחוץ מזה היא גם צהבהבה, מה שבכל מקרה היה מתגלה לעינינו לאחר הורדת הכיסוי מן העיניים...). כמובן שמכוסית כוסית הלכו הבדיחות לכיוונים פרועים יותר – משואה לתקומה - ומתקומה להתקוממות כנגד שלטון הפולניות (איך מוצאים פולנייה בבלומפילד? משחררים נשר, הוא כבר ימצא את הנבלה. או בפרפראזה המקומית והלא תקינה פוליטית שלה לאמור: איך מוצאים פולנייה בטדי? משחררים נשר, הוא כבר יעוף לתל-אביב). אם זה לא נורא הצחיק אתכם, סימן שלא טעמתם שבעה בקבוקי וודקה פולנית בצהרי היום. אז הנה כי כן, גם אנחנו תרמנו את חלקנו לקראת שבוע האוכל הפולני ולפני שנעבור לרשמים המקצועיים נעניק את משפט הסיום לליאור הרגיל, יקיר סנהדרינק, שניסה להרביץ בנו תורה: "סבי המנוח", כך אמר, "היה מאוד קפדן בענייני שתייה. 'וודקה צריך לשתות במידה. שלוש וודקות לפני ארוחת הצהריים ואז עוד חמש אחרי הארוחה'. היה איש חכם סבא", מסכם הרגיל את הסיפור. "הוא כמובן מת משחמת הכבד...". וכמה מלים בכל זאת על וודקה פולנית: פולין, להבדיל מכל מדינות הוודקה האחרות, התמחתה בייצור וודקה משיפון (ולא מחיטה). כשהגיעו תפוחי האדמה, במאה ה-16, החלו לייצר גם מהם וודקה, למרות מורכבות התהליך המצריך כמות כפולה של חומר גלם, ושתי העובדות האלו תרמו לטעמה הייחודי של הוודקה הפולנית. הנה כמה מהאסוציאציות ורשמי הטעימה שעוררו בנו הוודקות הפולניות המיובאות לארץ בטעימה עיוורת (על פי סדר הטעימה ועם מחירים לצרכן). ויברובה (1 ליטר 90 ₪)– התחושה הראשונה בפה היא של ספירט רפואי (במלחמת העולם השנייה היה כזה לחובשים העיר מישהו), היה גם מי שהגדיר אותה כ-"ספירטואוזית מאד". יבשה מאד, נקייה מאד. כמעט מזכירה סמירנוף. הסיום מעט מתוק. משעממת ולא טעימה בעיננו. לוקסוסבה (700 מ"ל 90 ₪)– כאן כבר יש יותר טעם ומצטרפים אליו ניחוחות לימוניים. וודקה משמחת בעיני ואני אוהב אותה מאד. זו וודקה שרוסים לא היו אוהבים, כי הרוסים אוהבים וודקות נקיות ולזו יש יותר טעם, מאפיין מובהק של וודקות פולניות. בלוודיר (700 מ"ל 109 ₪) – וודקה חלקה מאוד ומלאת עוצמה. אי אפשר לטעות בעובדה שניסו להקנות לה מאפיינים של וודקה פרימיום (כלומר טיפה מלאכותית ומתאמצת מדי אבל עדיין טובה מאד). פרבדה (750 מ"ל, 169 ₪) – האף מתוחכם, אופייני לוודקת פרימיום. בטעם יש חריפות מסוימת וגסות מחוספסת. סיומת קצת חריפה שמזכירה פלפל שחור, אבל לא מוצלחת. זו וודקה שמתיימרת להיות גבוהה אבל בעצם יש לה טעמים גסים. כמו מישהו שנכנס לקונצרט קלאסי ומתחיל להתפרע. סובייצקי אסטייט (700 מ"ל 119 ₪) – וודקה של ילדי גן – חלקה ומתקתקה. יש בה שומניות וריח מוזר. היא מנסה להיות מורכבת, אבל איבדה את חדוות החיים בדרך. וודקה למי שלא אוהב וודקה. ויברובה אקסקוויזיט (700 מ"ל כ-190 ₪) – וודקה הארד קור, חלקה מאוד, עם טעם מרענן ולימוני. "הכי צלולה בדעתה, לא בוודקאיותה" (רבי בוזנח. אמר ולא יסף). מכל הוודקות שטעמנו זו הכי סטרייטית, נקייה ומדויקת. ישר על הסכין. הניקיון מחשיד אותה בהשתייכות לאזורי הסופר פרימיום, אבל כל חברי המועצה העליונה לתרבות השתייה בישראל היו תמימי דעים לגבי איכותה. זוברובקה (הצרכן אינו יכול להשיג כרגע) - מה נאמר ומה נגיד. הטרגדיה גדולה.