לגבולין 16 VS לגבולין דיסטילר אדישן

נאמן למקור: לקראת פסטיבל הוויסקי בוחרים מומחי הוויסקי של סנהדרינק את מותג הוויסקי האהוב עליהם, והפעם: עופר בן אור עם לגבולין 16 VS לגבולין דיסטילר אדישן...

כבר שנים רבות שמזקקת לגבולין מחזיקה בתואר המלך של אי האיילה - המכה של הוויסקי. מזקקת לגבולין הוותיקה, שחוגגת 200 שנה, תמיד ידעה לייצר וויסקי משובח, תוך שימוש בלתי מתפשר בחביות איכותיות והקפדה על התמדה באיכות וטעם באופן שמעור קנאה.

קחו למשל את הבקבוק המיתולוגי של המזקקה, ה-16 שנה, זהו וויסקי וותיק, טעים ועשיר. למרות עלויות ייצורו הגבוהות עקב היישון, וחרף הביקוש האדיר לוויסקי הזה, המזקקה אינה מתפשרת על היישון הארוך - דבר שלגמרי אינו מובן מאליו. אבל למרות כל המחמאות מתחילים להרגיש שינוי לרעה באיכות הוויסקי שנובע, להערכתי, מהתפשרות בחבית.

אבל לפני כן בואו נתחיל עם הקדמה קצרה. פעם היה השרי משקה פופולארי שנשתה בכל בית, וחביות השרי היו נפוצות. כיום שרי אינו משקה פופולארי יותר ועל כן כמעט ואין יותר חביות שרי "מבוגרות" עשירות בטעמים, ורוב חביות השרי הקיימות כיום בשוק ומשמשות את תעשיית הוויסקי הן חביות צעירות בלבד, מה שמעניק לוויסקי המיושן בהן טעם פחות מורכב ומלאכותי בעיני.

קחו למשל את ה'לגבולין דיסטילר אדישן' שעבר בחביות של שרי פדרו חימנז, מה שנותן לוויסקי יותר רכות, מתיקות, מבטל את העשבוניות ומשאיר בפה טעם של פירות יבשים עם ארומה של פירות על גריל פחמים. עד כאן הכל סבבה.

אבל לאחרונה יש משהו "רקוב" בממלכת לגבולין, ובשנים האחרונות מרגישים שינוי לרעה בטעם הוויסקי. אולי חביות השרי האיכותיות משנות ה-80-90 הוחלפו בחביות שרי 'פדרו חימנז' זולות יותר שנותנות טעמים אחרים ופחות טובים. מכל מקום, מה שמקבלים זה וויסקי מתפשר יותר, פחות בועט בטעמים שלו ובעיקר - חסר העומק אליו התרגלנו. הכל עניין של היצע וביקוש - אין מה לעשות.

ה-16 שנה תמיד יהיה 16 שנה, אבל כשהקהל דורש יותר היצע - מתפשרים על איכות החביות וחבל. לעומתו, הלגבולין 16 שנה הוא בעל טעמים של עשן ומתיקות עדינה, קצת עשבים, קונפיטורה של פירות ובשר מעושן שעם קצת מים נהפך למעודן וקרימי. בהחלט וויסקי טוב שלצערי גם בו מורגש השינוי, אם כי במידה עדינה הרבה יותר. עם זאת עדיין מדובר בתמורה טובה עבור המחיר ובוויסקי ששווה להחזיק בבית.

אני מאד אוהב לגבולין, משהו בטעם ובארומה שלו מושך אותי כל פעם מחדש. לגבולין היא מזקקה טובה בעלת היסטוריה ארוכה ומרשימה, ובכלל מדובר באבן דרך לכל חובבי הוויסקי באשר הם ובטח עבור מחפשי הסינגל מאלט. כאמור, המתיקות המלאכותית של הדיסטילר אדישן פחות טובה בעיני ומחזירה אותי לישן, המוכר והטוב שהוא הלגבולין 16 שנה.

* רשימת מותגי הוויסקי המשתתפים בפסטיבל עשויה להשתנות בהתאם למצאי בחנות ביום האירוע.