נאמן למקור: לקראת פסטיבל הוויסקי בוחרים מומחי הוויסקי של סנהדרינק את מותג הוויסקי האהוב עליהם, והפעם: יואב עלון עם אוכנטושן אמריקן אוק VS אוכנטושן 3 ווד...
צריך מידה לא קטנה של אומץ בשביל לכתוב על מזקקת אוכנטושן, אבל כפי הנראה היה צריך הרבה יותר אומץ בשביל לפתוח אותה. מזקקה מבודדת, חסרת כל הילה רומנטית שיש למשל למזקקות שבהיילנד, או באיים הרחוקים. אזור הלואולנד, בו שוכנת המזקקה, היה בעבר ביתם של רוב מזקקות הוויסקי, אבל במרוצת השנים, בעיקר בשל גובי המס האנגלים, נדדו המזקקות ללב אזור ההר. מזקקת אוכנטושן, שהוקמה בשנת 1800, גאה בהיותה יושבת בסביבה עירונית קשוחה, בשונה משאר מזקקות סקוטלנד.
ואכן, המזקקה שידעה ימים לא קלים, החליפה כמה וכמה בעלים במרוצת השנים, אם כי נראה שמעורבותו של תאגיד 'סנטורי' היפני ייצבה את העניינים.
אבל המיקום אינו ההבדל היחידי בינה ובין שאר המזקקות הסקוטיות. במזקקת אוכנטושן מזקקים את הוויסקי 3 פעמים (כן, ממש כמו היריבים האירים) ושולחים עקיצה אלגנטית לשאר המזקקות באמצעות המשפט שמופיע על כל בקבוק: "אנחנו היחידים שעדיין מתעקשים על זיקוק משולש". התזקיק לפני היישון אכן חזק ביותר - 81% אלכוהול - אבל עדיין שומר על טעמי הלתת בצורה נפלאה ומצטיין במתיקות עדינה.
אמנות או נמות
מדובר בוויסקי מתקתק ונהדר, עם ניחוחות של פירות יבשים, צימוקים ואגוזים קלויים. למרות שה'אוכנטושן 3 ווד' הוא וויסקי מצוין שכיף לשתות, אישית אני מעדיף את ה'אוכנטושן אמריקן אוק'. במקרה זה מדובר בחביות עץ אלון אמריקאי חדשות לחלוטין המעניקות לוויסקי תיבול עדין של ווניל ודבש, וגם תיבול לא מוגדר שקיים רק בעץ חדש.
שימוש בחביות 'פדרו חימנז' בוויסקי מזכיר לי תמיד בישול בחמאה, או, רחמנא לצלן, בבייקון. זה הופך כמעט כל דבר לטעים. שימוש בעץ חדש, כמו ב'אוכנטושן אמריקן אוק' זו כבר ממש אומנות. ואין דבר שגלזגו צריכה יותר מאומנות.
* רשימת מותגי הוויסקי המשתתפים בפסטיבל עשויה להשתנות בהתאם למצאי בחנות ביום האירוע.