נאמן למקור: לקראת פסטיבל הוויסקי בוחרים מומחי הוויסקי של סנהדרינק את מותג הוויסקי האהוב עליהם, והפעם: טל חוטינר עם דינסטון 12 VS דינסטון וירג'ין אוק...
דינסטון היא מזקקה קצת שונה ששוכנת לה בדרום-ההיילנדס, לא רחוק מהעיר סטרלינג והאנדרטה לזכרו של "לב אמיץ" וויליאם וואלאס. המזקקה התחילה את דרכה קודם כל כמפעל לייצור אקדחים שהפך לאחר מכן למנפטת כותנה שהופעלה על-ידי מי הנהר הסמוך. מי הנהר הסמוכים והטובים השפיעו כנראה על ההחלטה לפתוח מזקקה במקום מפעל הכותנה בשנות ה-60 של המאה העשרים.
שניהם בני אותו בית והשוני ביניהם לא תהומי. אני אישית יכול להסתדר עם הוירג'ין אוק בשמחה (צילום: יח"צ)
במרוצת השנים עברה המזקקה לא מעט תלאות על הדרך, נסגרה ונפתחה עד שנקנתה על-ידי בארן סטיוארט יחד עם טוברמורי מהאי מאל, בעיקר בכדי לייצר בלנדים. הסגנון של החברים מברן סטיוארט הפך בשנים האחרונות לסגנון מעניין.
ברוב המקרים הוויסקים יוצאים לביקבוק ללא סינון קר ועל כן אחוז האלכוהול שלהם חייב להיות מעל 46% אלכוהול. במשך השנים השתנה גם הסגנון של מזקקת דינסטון וכיום שני וויסקים עומדים בפרונט של המזקקה.
דינסטון וירג'ין אוק הוא וויסקי צעיר, יחסית, שעובר בסוף תקופת היישון שלו סוג של פיניש של חביות אמריקאיות חדשות לחלוטין. זהו וויסקי צעיר ונעים עם ניחוח של משהו טיפונת הדרי בתחילה שהופך להיות מתקתק, עם קצת שעורה מתוקה וקלויה שהזכיר לי קצת 'שלווה'. בטעימה ממשיכה המתיקות העדינה לכיוון טופי, וניל ומשהו קצת אגוזי מהאלון החדש.
וויסקי לכל מצב
גם בגרסה היותר קלאסית של הדינסטון, גרסת ה-12 שנה של המזקקה, ללא ספק נשמר סגנון הבית של המזקקה. באף עדיין קצת הדריות, אבל יותר לכיוון הליים ופחות תפוז כמו בוירג'ין אוק, יחד עם ניחוח דגנים נעים ורענן. בפה יותר קרמלי, אגוזי עם פרי מתוק וקרימיות. הסיומת בוויסקי הזה ארוכה ונקייה יותר מהקודם.
שני סוגי הוויסקי מגיעים מאותו בית והשוני ביניהם לא תהומי. אני אישית יכול להסתדר עם הוירג'ין אוק בשמחה, ראשית, בגלל המחיר הנוח כל-כך שלו, לא הרבה מעל 100 ₪, ושנית, משום שיש משהו רענן בוויסקי צעיר שאפשר אפילו לקרר אותו מעט וליהנות ממנו גם ברגעים הבודדים שלא ממש בא לך וויסקי.
* רשימת מותגי הוויסקי המשתתפים בפסטיבל עשויה להשתנות בהתאם למצאי בחנות ביום האירוע.