בושמילס עם הקפטן של הטיטאניק

במקום לאליהו הנביא, טל חוטינר היה משאיר את הכוסית של פסח לקפטן אדוארד 'יהיה בסדר' סמית, האיש שבגללו לא שותים בושמילס עם קרח בבלפאסט

אדוארד סמית נולד ב-27 בינואר 1850 בסטוק אשר באנגליה וכבר בילדותו נמשך אל הים. בגיל 17 החל להפליג כנער סיפון ובהפלגתו הראשונה שיצאה מליברפול הגיע עד הונג קונג, יוקוהמה וסן פרנסיסקו. סמית התקדם והמשיך לשרת כמלח במספר אוניות וחברות ספנות ושט בעיקר לכיוון צפון אמריקה עד שבגיל 25 הפך לרב חובל ופיקד על האונייה "ליזי פאנאל" ובמשך שנתיים הוביל סחורות שונות מנמלי דרום ארצות הברית לבריטניה. ב-1880 הצטרף לחברת "סטאר ליין" ושבע שנים מאוחר יותר מונה גם שם לרב חובל ופיקד על האוניה הגדולה "קלטיק" שכבר היתה אוניית קיטור. בהמשך שירת במלחמה במילואי הצי הבריטי וקיבל עיטור מהמלך אדוארד ובכלל נחשב ל"קפטן הבטוח".

בטוח יהיה בסדר. או שלא ככל שהקריירה התקדמה הלכה ההערכה אליו וגברה והוא קיבל פיקוד על האוניות החדשניות, הגדולות והיוקרתיות ביותר, אולם עם הפיקוד על האונייה הענקית ה"אולימפיק" התחילו הבעיות. האולימפיק היתה האונייה הגדולה בעולם באותה תקופה וסמית קיבל את הפיקוד על ההפלגה הראשונה שלה שיצאה מליברפול לניו יורק. זה עוד איכשהו עבר בהצלחה אבל אז התחילה השמחה. במהלך העגינה בניו יורק כמעט הטביעה האולימפיק את אחת הגוררות שמשכו אותה בגלל גודלה האימתני. חצי שנה יותר מאוחר התנגשה האולימפיק בפיקודו באוניית המלחמה הבריטית ה" Hawke" וגרמה נזק כבד לשתי הספינות. הצבא האשים את סמית שממש לא התרגש מכך ולמרות הנזק הכלכלי הכבד שנגרם לחברת הספנות שלו היא המשיכה לתת לו גב ולחזק את תדמיתו. אחרי שתוקנה, שבה האונייה לים רק כדי להתקלקל בלב ים כשאחד המדחפים הענקיים שלה השתחרר. האולימפיק חזרה למספנות בלפסט לתיקונים שם השתמשו במדחף מהאונייה האחות ההולכת ונבנית, הלא היא ה"טיטאניק" - האונייה הגדולה בעולם באותה תקופה. ב-11 באפריל יצאה הטיטאניק מנמל סאוטהמפטון לכיוון ניו יורק תחת פיקודו של רב החובל אדוארד "יהיה בסדר" סמית. קפטיין סמית לא התרגש מגודלה של הטיטאניק וממיעוט סירות ההצלה ואמר שאין סיכוי שאונייה כזאת יכולה לטבוע. שלושה ימים מאוחר יותר ב-14 באפריל, למרות אזהרה מקרחונים (והתעלמות מהאזהרה) התנגשה הטיטאניק בקרחון, והחלה לטבוע ב-11:40 בלילה. כמובן שלא היו מספיק סירות הצלה ורב החובל שקע אל המצולות עם הספינה שלו והביטחון המופרז.

בלי קרח, בבקשה הייתי מת להזמין לכוסית את אחד האנשים הראשונים בהיסטוריה שדגל ב"יהיה בסדר" הכל כך ישראלי שלנו , אולי הרעה החולה של מדינתנו הקטנה. אחד האנשים הידועים בעולם שאחז בהגאים של גוף ענק מלא באנשים והוביל אותו בחושך ישר לאבדון. בקיצור זה די מרגיש לי כמו ישראל של ההווה. אולי אם הייתי פוגש אותו בזמן הייתי מבין איך הכל הולך להשתבש. אז לחיים קפטן סמית, אני מוזג לך מהוויסקי שהובלת בבטן האונייה (בושמילס) שהטבעת במימי האוקיינוס. נ. ב. עד היום, בגלל אותו קרחון, לא שותים בבלפסט בושמילס עם קרח.