נמרוד שיין מאמין שהיתרון היחסי של הוויסקי, לעומת סוגי אלכוהול אחרים, הוא בכך שהוא מזכיר לך בכל לגימה שאתה נולד, ואז מת, ויש חיים באמצע שצריך לחיות אותם...
נמרוד שייןמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
נמרוד שיין מאמין שהיתרון היחסי של הוויסקי, לעומת סוגי אלכוהול אחרים, הוא בכך שהוא מזכיר לך בכל לגימה שאתה נולד, ואז מת, ויש חיים באמצע שצריך לחיות אותם...
כדי לא להיכנע לתוגה, יש כמה תרגילים שאפשר לבצע בבית בלי לקום מהכורסה: לקרוא ספר טוב, לספור נשימות, או לאכול סופגניות. אני באופן אישי שותה וויסקי ומעשן. נכון שאני גם אוכל סופגניות, אבל זה בגלל חולשה אישית שלי לאבקה הלבנה. בקיצור, מבין כל החומרים משככי התודעה, אני מעדיף את הנוזל הענברי, ועדיף שהוא יהיה רך ומחליק בגרון.
"פתאום אתה ממש מתגעגע כבר לימים היפים ההם שבהם היית צריך להיזהר בעיקר מגללי כלבים על המדרכה..." (צילום: יח"צ) "פתאום אתה מתגעגע לימים היפים ההם שבהם היית צריך להיזהר בעיקר מגללי כלבים על המדרכה..." (צילומים: יח"צ)
אסור שזה יהיה וויסקי אלים מדי, יש מספיק מהחומר הזה בחדשות. אסור שהוא יהיה מתוק מדי, כי בשביל זה יש תכניות מסוימות בטלוויזיה. אסור שהוא יהיה מריר מדי, כי בשביל זה יש את הטורים של גדעון לוי. ואסור, כמובן, שהוא יהיה מעושן מדי, כי כאמור, באתי מעושן כבר מהבית. קראגנמור 12, למשל, הוא דוגמא מצוינת.
וויסקי קרגאנאמור 12 -בקבוקהימים האלה הם ימים נוראיים. אי-אפשר להתעלם מהם. אתה רק פוקח עיניים והם רצים אחריך ברחוב עם סכין, ומה שקורה זה שאתה הופך להיות מאוד ערני אליהם, כי אם פעם רשויות הביטחון היו קוראות לך לשים לב לחפץ חשוד, היום הן מבקשות ממך שתהיה ערני. אתה מסתובב ברחוב אחוז חרדה וכל ילד בגיל בר-מצווה עם חיוך מסתורי על הפנים הוא חשוד, ופוטנציאל לסכנה מוחשית, גם אם הוא לא דוהר על המדרכה באופנים חשמליים. אז זה לא רק שכבר אי-אפשר ללכת ברחוב עם הפרצוף תקוע בטלפון, אתה חייב להישמר מאנשים עם יצר נקמה או יצר אובדני שהצטיידו מבעוד מועד בסכין מטבח או מברג. אתה ממש מתגעגע כבר לימים היפים ההם שבהם היית צריך להיזהר בעיקר מגללי כלבים על המדרכה.
אז זה מחזיר אותנו לוויסקי, שהוא – תודה לאל – עדיין הסם החוקי היעיל והיחידי ברשימת החומרים המסוכנים. חוץ מהסופגנייה, זאת אומרת. הוויסקי מזכיר לך בכל לגימה שאתה נולד, ואז מת, ויש חיים באמצע שצריך לחיות אותם. אני לא מדבר על לחיות "נכון" ברמת הקינואה, כי זה מזכיר את הבדיחה ההיא על הזקן שאומר לאשתו כשהם מגיעים לגן העדן ורואים כמה כיף וטוב שם: "רואה בתיה? אם היינו נהנים מהחיים, היינו מגיעים לכאן קודם". ושיהיה ברור, אני נגד אלכוהוליסטים.
אלכוהוליזם זה מבאס. אנשים מתבלבלים לא פעם בין אנשים שאוהבים כוסית וויסקי בערב, ובין אנשים שאוהבים בקבוק וויסקי בבוקר. לא כולם צריכים להיות עכברי ביבים או צ'ארלס בוקובסקי. אתה צריך שהחיים שלך יהיו מספיק מעניינים בלי זה. אם אתה שותה כוסית קטנה במהלך היום - גם זה סבבה, אבל אחר-כך צריך לחזור לעבודה ולילדים. בקיצור, שלוט בעצמך בנאדם.
פעם חשבתי שבשביל מעט אסקפיזם טוב מספיק שתמצא לך איזה תחביב טוב, נאמר בניית ספינות מגפרורים, או סתם ללכת לאכול באחת המסעדות האלה בתל-אביב שמגישות לך רצועות אווירה דקות על צלחת גדולה, עם שירות אדיב של מלצרים מביני עניין ותג מחיר של 550 ₪ לסועד. היום אתה מבין שהאסקפיזם הוא מותרות, והחומר שאתה זקוק לו זה איזו אוטוסוגסטיה טובה. אם אתה לא צרכן כפייתי של YNET, או כל אחת מהאפליקציות האלה שמזרימות לך אינפורמציה בקצב טלפרינטר כפייתי של סוכנות ידיעות באפגניסטן, שתה משהו ותאשים בכך את המשבר בהנהגה.
בקיצור "בָּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה וְתַעֲבִיר כּבָר אֶת הַבַּקּבּוּק". אה, ויש את הקטע של רצח רבין. בואנה, 20 שנה לאיש שאהב לשתות. אני צריך להודיע לעורך שאני כותב על זה משהו...
