שמוליק וולברג על ה"הוק" של כרמל
יום העצמאות הוא אולי החג הכי ישראלי שקיים (להוציא מהחשבון את האדיקות שבה אימצנו את הסילבסטר) וטוען בחובו המון נוסטלגיה. הנוסטלגיה מתבטאת בהקרנת ריטואלית של סרטים ישראלים בערוצי הטלויזיה, חידון התנ"ך הבלתי נדלה, מערכונים, שירי פלמ"ח ומנגל מסורתי. עם השנים נשמטו מהתפריט כובעי טמבל ומצעדים צבאיים.
ואם בישראליות ונוסטלגיה עסקינן הרי שמעבר למנגל אנחנו אמורים להעלות משקה נוסטלגי אולטימטיבי. מבחינתי האישית הזיכרון הקולינרי הבולט ביותר בעברי הוא החמין בצהרי שבת מלווה איך לא (נו חצי רומני וחצי ייקה) בשפריץ על בסיס יין כרמל הוק.
כרמל הוק היה ה-יין הלאומי משנות ה-30 של המאה הקודמת ועד שנות ה-80 בטרם הפכנו ל"מבינים". יין יבש וקריספי עם חמיצות גבוהה בגרסתו אז ומבוסס על ענבי סמיון. החמיצות הגבוהה הייתה מתעדנת נפלא בערבוב עם סודה שקלחה מסיפולוקס אדום כסוף, כלי חובה בכל בית שמכבד את עצמו. ואין כמו חמין ושפריץ מכרמל הוק להכין את הגוף לשנת צהריים של שבת. אגב האלטר אגו של ההוק הלבן היה אדום עתיק המתוק שאתו קדשו בערב שישי. אלא שאצלנו במשפחה השתמשו גם בכרמל הוק למשימה זו.
כרמל הוק משווק עד היום בגרסה חצי יבשה במחיר הנע בסביבות 20 שקלים ברשתות השיווק. ע"פ אדם מונטיפיורי, מנהל המחלקה המקצועית ליין של יקבי כרמל ומירה איתן, מנהלת התקשורת של יקבי כרמל, מיוצרים עדיין עשרות אלפי בקבוקים בשנה. יקבי כרמל ניסו להפסיק את ייצורו אך זה עורר מחאה בקרב צרכנים נאמנים שעדיין צורכים את היין.
אגב, מילה הוק לקוחה מסלנג אנגלי מהמאה ה-19. הוק היא המילה שבה כינו הבריטים יינות לבנים מגרמניה במקביל למילה קלארט – כינוי בריטי ליינות בורדו.
לסיכום עשו לכם חוק, בארוחה שפריץ מכרמל הוק.