הצבע ארגמן: ג'יל אסולין

טליה לוין פגשה את ג'יל אסולין, מנכ"ל יקבי 'ברקן' ו'סגל', ושמעה ממנו מה לדעתו ההבדל בין תרבות היין הישראלית לצרפתית, למרות שהוא מבין שלא ניתן לשנות תרבות ביום אחד...

כשמשוחחים עם ג'יל אסולין, מנכ"ל יקבי 'ברקן' ו'סגל', עם המבטא הצרפתי המתגלגל בשפתיו אפשר לטעות לרגע ולחשוב שהנה אנחנו בסיור יקבים מודרך בבורדו, עם מי שהתשוקה ליין בוערת בו עוד לפני שאפילו חשב להיכנס לתחום באופן מקצועי. "גדלתי לתוך תרבות היין עוד בצרפת", הוא אומר, "וכמי שהנוזל בוער בעורקיו הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי ארצה היה לעשות סיבוב יקבים ולראות מה קורה כאן בתחום היין".

ובטח התאכזבת מאד, כי עד לפני עשור, פחות או יותר, לא היה פה בדיוק היכן לבקר.

"תמיד היה פה יין טוב ואם חיפשת טוב מצאת אותו. זה נכון שעד לפני עשר או 15 שנה לא היתה פה תרבות יין מאד מפותחת. אנחנו עדיין לא עומדים בקו ישר עם מדינות כמו צרפת, איטליה וספרד, למשל, כמתחרות, אבל לתעשייה שלנו יש סיכוי מאד גדול, ולא בעוד זמן רב, לעמוד בשורה אחת עם יצרני היין הגדולים בעולם. מדובר בתהליך שדורש הרבה סבלנות והתמדה, אבל אני בטוח שהוא ישתלם".

באוגוסט 2016 נכנס ג'יל אסולין לתפקידו החדש כמנכ"ל יקבי 'ברקן' ו'סגל', אחרי שנים של עבודה בתחום תפעול התעשייה בחברת טמפו. בחברה רצו לעשות שינויים ביקבי 'ברקן' ו'סגל' והבינו כי ג'יל אסולין הוא בדיוק האיש שמתאים לתפקיד, במיוחד בשנים קריטיות של הענף שמאד מתפתח מצד אחד, ומנגד עדיין רואים שהמסות הגדולות של שתיית היין בהוויה הישראלית היא בחגים, ושהצעירים, אפעס, חושבים שיין זה פלצני מדי.

אז מה, אנחנו עם כזה שמרן?

יין זה לא רק לקהל מבוגר או לחובב אנין חך. ברגע שנצליח להביא יותר צעירים לשתות יין, לחפש את היין הטוב ולצרוך אותו בדיוק כמו את האלכוהול האחר שהוא צורך, זה יתרום לנו במהפך המחשבתי שיין הוא לא רק מלווה לארוחת חג או שישי, אלא משהו יום יומי".

"קודם כל יש הפרדה מוחלטת. אנחנו מקפידים על כרמים מיוחדים לסגל וכרמים לברקן שמיועדים בעיקר ליינות היוקרתיים שלנו. ויין, בדיוק כמו ילד, זה מוצר חי ונושם שמתחיל בענבים, בכרם, בתהליך הייצור והגדילה שלו, בשמרים, בחביות, ביישון. כל מותג מקבל בדיוק את מה שהוא זקוק לו על פי תכנית נפרדת.

אנחנו מקפידים למתג אותם בצורה שונה ולבדל אותם באמצעות ד.נ.א אחד. סגל, למשל, הוא הרבה יותר ישראלי במהותו, ואת יכולה לראות זאת ישר על התווית. מדובר ב-80 אחוזים ארגמן, שהוא זן ישראלי, טרואר ישראלי שמפותח בארץ ונושא ד.נ.א מאד ייחודי וכך הוא גם משווק. ברקן, לעומתו, שמרני יותר, בעל גוף מלא, פחות קליל מסגל, יש לו יותר משקל ועבר ונוכחות בעלת גוף חזק. אני תמיד אומר שסגל הוא מאד ישראלי, מאד צעיר וכך אגב גם המחיר שלו, מונגש לקהל".

מה תאמר למי שילין שסגל הוא יין "זול" מדי, ואולי המחיר הנמוך פוגע לו בתדמית האיכותית?

אני באופן אישי מאד מתחבר לסגל הלא מסונן, מאד אוהב לשתות אותו, זה יין מאד מעניין שאבחר אותו אם אני רוצה לשתות בכיף לבד או עם חברים באירוע.

בהחלט זה אפשרי ליהנות באותה מידה מיין ב-19 ₪ ומיין ב-500 ₪. במקרה של סגל, יין קליל, מוצלח, ישראלי שמתאים לאקלים, אין סיבה שהמחיר יהווה פה מכשול לתפיסת האיכות. כי זה היופי ביין, המחיר לא צריך להיות מדד".

איך אתם מסתדרים עם קהל קטן וריבוי של יקבי בוטיק, כי הבנתי שאתם לא רואים בהם מתחרים?

"להיפך. לא רק שאני לא רואה ביקבי הבוטיק מתחרים, אלא גם סבור ששיתוף פעולה איתם יעשה טוב לענף כולו ולתרבות השתייה בארץ. אנחנו בהחלט צריכים להוביל את הענף יחדיו. אני רואה בהם שותפים שווים לדרך ולשינוי שאנחנו מנסים לחולל פה".

"זה אולי יישמע לך מוזר, אבל אני חושב שהצרכן תמיד מעדיף לשתות יין מקומי. צרפתי ישתה יותר יין צרפתי, איטלקי גם וגם, הישראלי אוהב יין מקומי בניגוד למה שנהוג לחשוב. זה נכון לתעשיית היין. אולי לא לדברים אחרים, אבל כאן אין לנו את הבעייתיות.

אני חושב שזה קרה שוב בעקבות פריחת יקבי הבוטיק שהביאו תרבות קצת אחרת, מה שהפך את החך של הקהל המקומי להרבה יותר אנין וסקרן שרוצה לטעום. ויין ישראלי מאפשר גם לקהל הפשוט שרוצה לקנות את היין שלו במחירים סבירים בימי שישי נגיש, לא מאיים, פחות מיין מבורדו שמעטים האנשים שמבדילים בזנים למתקדמים".

ברקן וסגל מייצרים יחדיו כ-12 מיליון בקבוקים, וקולטים בסביבות ה-14 אלף טון ענבים בשנה. אחד היתרונות המובהקים של היקבים הללו היא הפריסה הגדולה של הכרמים ברחבי הארץ באזורים שונים.

"הגידול שונה ממקום למקום וכך גם היין", אומר ג'יל אסולין ורוצה להזכיר שיש בארץ טרואר משובח שרק צריך להשקיע בו. "בא לכאן יועץ בינלאומי מטעמנו שהסתכל על הטרואר בגליל ובירושלים ואמר באופן חד-משמעי שיש פה פוטנציאל אדיר שחשוב לממש אותו. היום הישראלי לא מחובר לטרואר כמו הצרפתי, או האיטלקי. כשגרתי בצרפת, למשל, לא קניתי קברנה סוביניון אלא רק בורדו. הקהל פה נוטה יותר לרכוש קברנה סוביניון ומרלו כי זה מה שהוא מכיר, והעבודה שלנו היא לחשוף אותו לזנים חדשים, וגם לבלנדים המשובחים לא פחות".

אני מבינה שאין זרי דפנה לנוח עליהם בתחום הזה?

המטרה שלנו היא גם לקדם את התעשייה בארץ מול הקהל שלנו, אך לא פחות חשוב לנו לקדם את המותג יין ישראלי כלפי חוץ. שיביטו עלינו ויגידו שהישראלים יודעים לייצר יין איכותי שעומד בשורה הראשונה עם המובילים בעולם.

יין זה אוכל, ויין זה בריאות ואלו שני דברים שלא כל כך ברורים עדיין לקהל הישראלי. אבל לא משנים תרבות ביום, אין מה לעשות", אומר אסולין, אבל הוא אופטימי וחדור מטרה לגמרי, ומספר שהוא שותה כוס יין כמעט בכל יום עם ארוחת הערב ושהעסק הזה הפך כבר לשגרה.

מה אתה אוהב לשתות חוץ מ'ברקן' ו'סגל'?

"אני אוהב בהחלט הרבה יינות ישראליים ואחד מהם במיוחד מיקב 'קסטל'. את יודעת, כשהגעתי ארצה הייתי בשגרירות הצרפתית והגישו לנו כוס יין של קסטל, מאז אני נוצר אותו בליבי. אומרים תמיד שזוכרים את היין לא רק בגלל היין עצמו, אלא גם בגלל מה שקרה מסביב באותו רגע. ויקב קסטל הולך ומשתבח עם השנים. אני מאד אוהב את היין הזה".