צהרים בלבן: גמלא סוביניון בלאן

אבירם כץ מפרגן לסוביניון בלאן של רמת-הגולן. לפעמים הוא אפילו פתוח בקבוק לארוחת צהרים. לא ליד האוכל, במקום...

סדרת "גמלא" של יקב רמת-הגולן היא אחת התוויות המוכרות, הנמכרות - ובמובן מסוים, אף המבלבלות - שיש בארץ. אני אוהב את היינות של גמלא - אולי ההימור הכי בטוח שאפשר למצוא על המדפים. אין מישהו שיגיד "לא טעים" על גמלא, לא חשוב באיזה צבע או סגנון. כמו תמיד עם יקב רמת-הגולן, המקצוענות והדיוק תמיד שם. אצלנו, בעיר הגדולה, גמלא נחשב למותג פשוט למדי. משהו שקונים בסופר, ששותים בבית. כמעט ולא רואים גמלא במסעדות, מה שנקרא, 'המובילות' - שם הבמה שמורה לסדרת ירדן היוקרתית יותר. אבל צאו והרחיקו לכת מתל-אביב, וסדרת גמלא היא הכוכבת של תפריטי היין. במיוחד בצפון, שם נדמה לי הסדרה נהנית מתדמית גבוהה במיוחד. איך שלא יהיה, כשמדובר ביינות לבנים, אני משוגע על גמלא. במיוחד על הסוביניון בלאן שלהם שעכשיו גם מככב בקמפיין חדש שקורא לצנן את השרב עם יין לבן. הסוביניון בלאן הזה שופע פרי, ומבחינתי הוא ממש מגיע עד הגבול הטרופי שלי: יש כאן גויאבה, ומנגו (לצד האפרסק וההדרים שאופייניים לזן), אבל בצורה חיננית שאני חי אתה בשלום. עוד קצת טרופיות וזה היה הופך מוגזם בעיני, בסגנון יינות הסוביניון בלאן של ניו זילנד שאני מאוד לא אוהב. אבל בגמלא הפירותיות יושבת בול, והאלכוהול יחסית בסקאלה העליונה (13.5%), כך שיש כאן תחושה של 'הרבה יין', ואפילו שמדובר, כמובן, בסוביניון שלא התיישן כלל בחביות, הוא בהחלט ממלא את הפה, וחמיצות גבוהה וטובה תומכת בכל הסיפור. יופי של יין לצהריים קלילים, לצד מנות עם ירקות או מנות דגים למיניהם. או במקרה שלי, יין ששותים במקום ארוחת צהריים תוך ככדי עבודה...כדי עבודה על המחשב. יקב רמת-הגולן, גמלא, סוביניון בלאן 2014. מחיר מומלץ: 55 שקל