אבירם כץ מקטר על (היעדר) תרבות השתייה שלנו, וחושב שבאמת הגיע הזמן שנתבגר כבר ונתחיל להתייחס אל יין כאל מוצר צריכה בסיסי...
אבירם כץמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
אבירם כץ מקטר על (היעדר) תרבות השתייה שלנו, וחושב שבאמת הגיע הזמן שנתבגר כבר ונתחיל להתייחס אל יין כאל מוצר צריכה בסיסי...
"יין למסעדות הוא מושג שאנחנו פוגשים לא מעט לאחרונה (ולדעתי נפגוש עוד יותר בעתיד...) והסיפור שמובא כאן הוא טריקי. כזה שמלמד, לא מעט, על (היעדר) תרבות השתייה שלנו. הרי מה זה, בעצם, "יין למסעדות"? מאיפה זה בא? בואו ואספר לכם איך הכל התחיל. יש יקב. יקב עושה יין. מסעדות מוכרות יין. חנויות מוכרות יין. סופרמרקטים מוכרים יין. אנשים שותים יין. במסעדות, בבית. ואז כשאנשים באים למסעדה ורואים בקבוק שהם פגשו אתמול בקניות בסופר, מתעוררת בעיה. למה? אין לי מושג.
כשאנשים באים למסעדה ורואים בקבוק יין שהם פגשו אתמול בקניות בסופר, פתאום מתעוררת בעיה... (צילומים: יח"צ) כשאנשים באים למסעדה ורואים בקבוק יין שהם פגשו אתמול בקניות בסופר, פתאום מתעוררת בעיה... (צילומים: יח"צ)
משום מה, במקום להבין שיין זה מוצר צריכה בסיסי, ואיזה כיף שאפשר למצוא במכולת השכונתית את היין הטעים ששתיתי במסעדה, אנחנו חושבים בדיוק ההפך. כי אם היין נמצא על המדף בסופר - אז הוא כנראה פושטי וזול ולא ראוי למסעדה מכובדת. חשיבה מעוותת של אנשים שלא באמת שותים יין על בסיס יומיומי. וישנו כמובן עניין המחיר. אף אחד לא אוהב לשלם 150 שקל מסעדה על בקבוק שהוא ראה על המדף בסופרמרקט או בחנות יין ב-50 שקל. מצד שני - מסעדות לא באמת יכולות להרשות לעצמן לתמחר יין ברווח של 40 שקל לבקבוק (אני יודע שזה כבר נושא לדיון אחר, ארוך ומורכב, אבל ממש לא ניכנס אליו הפעם).
כרמל 4 חביות - בקבוקכך נולד המושג "יין מסעדות, קרי, יין שמייצרים היקבים הגדולים והוא נמכר רק במסעדות. וככה כולם מרוויחים: היקב מצליח להיכנס למסעדות עם 'חרדת הסופרים', והמסעדות יכולות לתמחר את היין כאוות נפשן, מבלי שהלקוח יידע כמה באמת עולה היין, כי אחרי הכל הוא לא מכיר את הבקבוק הזה מהמכולת... בקיצור, אנחנו עושים את מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב: משקרים קצת לעצמנו וכולם מבסוטים.
בנוסף, יקבים גדולים יכולים להרשות לעצמם לשחק קצת, להוציא יינות קצת פחות מיינסטרימיים בכמויות קטנות יחסית, משהו שיעבוד טוב במסעדות, אבל לא בטוח שיעבור את מבחן הדודה בסופר. כך שבסופו של דבר, וסליחה אם בלבלתי אתכם, מטופש עד כמה שזה אולי יישמע לכם, רוב "יינות המסעדות" שאני מכיר הם על הכיפאק של יינות, כאלה שמספקים יופי של עניין ואחלה תמורה לכסף, כמובן בתנאי שהמסעדה מתמחרת אותם בהגינות.
כל ההקדמה הזו נועדה כדי לספר לכם על החבר החדש בחבורת "יינות המסעדות" - ה-4 vats של יקבי כרמל. זהו יין חדש בפורטפוליו (בינתיים יש רק אדום, והחל מבציר 2015 יצטרף גם לבן), שאמור להימכר רק במסעדות ולהיות מעין "יין בית" מתוחכם שכזה - ממסך של מרסלאן, קריניאן וגרנאש. 4 חביות גדולות של 5,000 ליטר (vats) מרכיבות את היין, ומכאן שמו.
האמת? כיף של יין. ים-תיכוני עסיסי, עם פרי רענן בפרונט. מעט ירקרקות מרעננת, יין נקי ורך, מעט תיבול שאני אוהב למצוא בזנים הים-תיכוניים הללו. מעין בייבי מדיטרניאן הנשען על חומר גלם איכותי שבקלות היה יכול להיכנס כיין לסדרה גבוהה יותר. אם מסעדות יואילו לתמחר את היין הזה בהגינות, ואין שום סיבה לא לקבל כאן עודף של כמה שקלים ממאה, אז אנחנו מדברים על אחד היינות המשמחים שאפשר יהיה למצוא בתפריטים.
