יאיר גת חושב שיינות 'אבידן' שומרים אמונים לקו האקלקטי של היקב ומציעים לא מעט אופי ועניין במחירים הגיוניים במיוחד...
יקב אבידן, שהוקם בשנת 2004 במסגרת 'המפץ הגדול' של יקבי הבוטיק הישראליים, נהנה, כבר מימיו הראשונים מסנטימנט חיובי במיוחד בקרב חובבי היין. הגישה של הייננית צינה אבידן ז"ל, שהקימה את היקב עם בעלה שלמה, בלטה בנוף החד-גוני ששלט כאן בשנות האלפיים. בנוף הזה שלטו זנים בינלאומיים כמו קברנה סוביניון, מרלו ושרדונה, והיינות כיוונו לחובבי היישון הארוך ככל האפשר בחביות חדשות ככל האפשר. צינה לא זנחה את הזנים הללו. בסופו של יום היא רצתה למכור כאן יין, אבל לצד היינות הזניים המתבקשים שעשתה, היא היתה בין החלוצים שפנו לכיוון הים-תיכוני עם זנים כמו גרנאש, קריניאן, מורבדר ופטיט סירה ולא פחדה ליצור בלנדים מלאי אופי.
לאחר מותה של צינה, בשנת 2012, נפסקה לחלוטין הפעילות של היקב. היין נשאר בחביות ואנחנו נותרנו עם הזיכרונות, ובמקרה הטוב - עם כמה בקבוקים במקרר. בשנת 2015 עקר היקב מקיבוץ אייל, התמקם ברמות נפתלי, כחלק מיקב 'טריו' ויצא לדרך חדשה, עם הגב הרחב במיוחד של משפחת שקד, בעלי רשת 'דרך היין'. לתפקיד היינן נכנס עמית טולדו, שעושה גם את היינות של טריו, שהפניה מקובי שקד תפסה אותו בזמן שעבד בצרפת בבית שמפניה משפחתי.
"יאללה תבוא", אמר לו קובי שקד, שחיפש חלופה הולמת במשרה מלאה ליינן-יועץ יותם שרון, ועמית בא. את ההיכרות שלו עם עולם היין הוא החל כשהחליף את יעל סנדלר – שהצטרפה לאחרונה כייננית ליקב עמק האלה, בתפקיד מלצר היין במסעדת 'על המים' בהרצליה. מעניין מה שמים להם שם במים... הוא למד בתל חי ובפירנצה, ועבד ביקבים במונטפולצ'יאנו ובפריולי שבאיטליה, בניו זילנד ובצרפת בה הוא אמור היה להישאר, עד לשיחה ההיא עם קובי.
למרות ששני היקבים נמצאים תחת קורת גג אחת וחולקים את אותו יינן, עמית אומר שהעשייה ביקב אבידן שונה מהעשייה ביקב טריו. העשייה בטריו מתמקדת לדבריו בבלנדים עם דגש על איזון, איכות ומסחריות, שלפעמים באים על חשבון האופי. באבידן, לעומת זאת, הוא מכוון ליינות זניים - חלקם מכרמים יחידניים - ועבודה עם זנים פחות מסחריים ויותר מעניינים, נביולו למשל. למרות שהם מרגישים מודרניים ונקיים יותר מאשר בעבר, היינות שטעמתי שומרים אמונים לקו האקלקטי של אבידן ומציעים לא מעט אופי ועניין במחירים הגיוניים במיוחד.
היין, מסדרת הבסיס של היקב, נעשה מענבי שרדונה וויונייה וחלקו תסס והתיישן בחביות. יש לו צבע זהוב עמוק וחגיגי וריחות עשירים של פירות בשלים, וניל, חמאה, דבש ותאנים. בפה מתגלה, כמתבקש, יין שמנוני ועגלגל, שאת טעמי הפרי העשירים שלו, שנתמכים בחמיצות טובה, מלווה לאורך כל הדרך נוכחות בולטת של חבית. חובבי הסגנון יאהבו אותו מאוד. אני מעדיף לחכות לבצירים הבאים.
מחיר: 60 ₪
בלנד לא שגרתי של קברנה סוביניון, סירה ופטי ורדו, שהתיישן שמונה חודשים בחביות. יש לו ריחות של פירות אדומים בשלים ופרחים, מלווים בריחות חייתיים, לא מאוד נקיים אך נשלטים, עשן ותבלינים מתוקים. המבנה שלו זוויתי וקשוח, המרקם מחוספס, טעמי הפרי עשירים וטובים והסיומת ארוכה, מתקתקה, מתובלת וחמימה מעט. יין לא מלוטש אבל עם טונות של אופי.
מחיר: 60 ₪
הוא נעשה מענבי הגליל העליון והרי ירושלים, התיישן שנה בחביות לא חדשות ויש לו מעט ריחות אופייניים של בשר מעושן, משולבים בריחות של פירות אדומים, פרחים, עשבי תיבול, תבלינים מזרחיים ומעט עץ חרוך. המבנה שלו מדויק וחד, החמיצות טובה מאוד הטעמים שלו, שמזכירים דובדבן חמוץ, עטופים במסגרת חכמה ומהנה של תבלינים מתוקים והסיומת רכה, חמצמצה ומרעננת. יופי של יין, ואם זה הכיוון שהיקב הולך אליו, מדובר לדעתי בכיוון הנכון.
מחיר: 80 ₪
בדומה לסירה, גם הקריניאן, שנעשה מענבי כרמים בוגרים באזור אלונה והתיישן שנה בחביות גדולות, הוא יין מדויק מאוד, עם ריחות טובים של פירות שחורים טריים, פרחים, אדמה ומשהו שמזכיר סוכריות חמוצות. בשונה מהסירה, הוא יזדקק לעוד כמה שנים בבקבוק כדי שניתן יהיה ליהנות ממנו. המבנה שלו מוצק מאוד, החמיצות גבוהה, טעמי הפרי תוקפניים והסיומת ארוכה ומרירה מעט.
מחיר: 80 ₪
גם כאן קשה להתעלם בשלב הזה מהנוכחות המודגשת של החבית, שגוברת על זו של הפרי. יכול מאוד להיות שזה עניין של זמן ובעוד כמה שנים היא תיעלם. היין, שהתיישן עשרים חודשים בחביות, מציג בנוסף שילוב מעניין בין ריחות פרי אדום טרי ורענן לריחות פרי שחור עמוק ואפל. המגע שלו עם החך נעים, החמיצות מתונה, טעמי הפרי העשירים מלווים בעשבוניות קלה והסיומת ארוכה, יבשה ומתובלת. יין שזקוק לעוד כמה שנים בבקבוק כדי לגלות את כל מה שיש בו.
מחיר: 120 ₪