חגיגה קטנה של חורף: תבשיל קדירה

שתי טיפות גשם קטנות ומבט רעב בעיני צאצאיו הזנוחים, הספיקו לניר קיפניס כדי להכין תבשיל קדירה מנחם ולהפוך את היום הכמעט-חורפי הראשון של השנה לארוחת-ערב מנחמת שבקבוק יין בצדה...

שתי טיפות גשם, ירידה של מעלה וחצי ושמים אפורים הם עדיין לא חורף, הזכרתי לעצמי כשמחיתי אגלי-זיעה מהמצח בחדר המדרגות, נושא בשתי ידי את השקיות מהסופרמרקט. אלא שעדיין, במזרח-התיכון הלוהט שבו אפילו סימני-נפט נחשבים לגילוי של ממש, גם סימנים של חורף הם סיבה מספיק טובה לגוון קצת את התפריט באיזה תבשיל קדירה ריחני וללוות אותו ביין אדום לא מאוד כבד.

הסיפור מתחיל כמה ימים קודם לכן: אבי-המשפחה (אני!) מבלה שבוע באיטליה (כל הפרטים בקרוב כאן באתר סנהדרינק). בבית נותרים שני ילדים ואם אוהבת שלמרבה הצער, כל האהבה שבעולם לא תספיק לה כדי להכין מנה מבושלת שתהיה מורכבת יותר מביצה קשה. כמה ימים מאוחר יותר: אב-המשפחה חוזר הביתה עמוס פרושוטו, פרמזן ופינוקים אחרים. הילדים מתלהבים, אבל אחרי וויקאנד עם פריסה א-לה טוסקנה, הם דורשים אוכל מבושל. אב-המשפחה נעתר, אבל למרות שרצון טוב יש לו בשפע, זמן כמעט שאין לו. השמים ההולכים ומתקדרים מעניקים לו השראה לתבשיל קדירה - פתרון מעולה לבישול בתנאים של מצוקת-זמן.

מי יתנני  עוף

אממה - אבי-המשפחה המדובר לא רוצה להפיל על צאצאיו ועל עצמו תבשיל במשקל שני-טון שמוכרחים ללוות ביין אדום כבד ושאחרי מנה או שתיים ממנו, אין מנוס מתנומה ארוכה. לכן הוא רוקח מיד קדירת עוף מהבילה עם דבש, חיטה וחומוס. קדירה, אבל לא כבדה ולצדה יין אדום, אבל לא כבד - כזה שאפשר לקנות בכל סופרמרקט או אפילו פיצוציה - ולשתות בלי חשבון, כדי להפוך אפילו ערב של יום-חול ראשון של חורף לחגיגה קטנה.

קדירה של חורף

מה צריך?

חצי קילו גרגרי חומוס חצי קילו גרגרי חיטה 2 בצלים גדולים קצוצים 2 בצלים גזרים קצוצים 3 כרעי עוף מחולקים 3 כפות גדושות דבש שליש כוס שמן-זית בקבוק יין אדום קל ולא יקר. ההמלצה שלי: הר-חרמון אדום תבלינים: מלח, פלפל, כמון, כורכום, קארי, קינמון, פפריקה חריפה בשמן, ראס אל חנות - וכל מה שעושה לכם טעם טוב (אני הוספתי מעט הל כתוש).

מה עושים?

משרים את גרגרי החומוס למשך כמה שעות (הקלאסיקה היא למשך הלילה, אבל אם מוסיפים אחר-כך כפית סודה לשתייה לבישול, כמו שעשיתי אני, אפשר לקצר מאוד את זמן ההשריה...), מבשלים במים כשעה ומסננים.

בזמן שגרגרי החומוס מתבשלים מוזגים כמות נדיבה של שמן זית לסיר גדול ומטגנים את הכרעיים טיגון קצר, כך שישחימו יפה. מוציאים את הכרעיים מהסיר ובשמן החם משחימים את הבצלים.

מערבבים בקערה את התבלינים והדבש בשתי כוסות מים חמים עד לקבלת תמיסה כמעט-אחידה ויוצקים לסיר. מוסיפים לסיר את החומוס (שכבר התבשל כשעה עם מעט סודה-לשתייה), את העוף ואת גרגרי החיטה (רצוי לאחר השריה קטנה ושטיפה), מביאים את הכל לרתיחה ואז מנמיכים את הלהבה ומבשלים על אש קטנה במשך כשעתיים.

מבחן התוצאה

התוצאה היא תבשיל-קדירה ריחני וחורפי שמזכיר קצת חמין (בעיקר בגלל החומוס והחיטה), אבל לא מכביד כמו המקור (...). מה אוכלים בצד? ובכן, כדי "להקל" עוד יותר על המנה ולשוות לה אופי סתווי ולא של "יציקה", אני הלכתי על סלט גדול של כל מני ירוקים מתובל בהרבה לימון ועם נגיעה קלה בלבד של מלח ושמן-זית. והכי חשוב: פותחים יין אדום לא מהכבדים - במקרה שלי הלכתי על "הר-חרמון אדום" - קלאסיקה ישראלית שולחנית מרמת-הגולן. מוציאים מהארון את כוסות היין הפשוטות (לא "רידל" של יום שישי ולא נעליים...) והופכים ארוחת-ערב ביום הראשון של השנה שמזכיר חורף - לחגיגה משפחתית קטנה, נעימה וטעימה...