סטוריבורד: יקב ג'סקאלה

הייננית רוני ססלוב, חמושה בג'יפ ובצלם רן בירן, חורשת את הארץ כדי להביא לכם את הסיפורים שמאחורי היקבים, והפעם: יקב ג'סקאלה…

יקב ג'סקאלה הוא יקב של יינן. לריצ'ארד ח'ריש יש חותמת ברורה בכל בקבוק ובקבוק. כמו ריצ'ארד, גם היינות, גדולים, מורכבים ועם טוויסט. אבות אבותיו של ריצ'ארד הגיעו בשנת 1800 מאזור לבנון של היום, לג'ש - גוש חלב של היום. זה היה בזמן האימפריה העותמנית ששלטה בכל הצד המזרחי של הים התיכון. בתקופה הרומית שמו של הכפר היה ג'סקאלה, ממש כשמו של היקב היום.

חדר החביות של היקב שוכן במבנה קשתות עתיק ומרהיב עם באר מים בתוכו. סבא של ריצ'ארד היה עושה יין מענבי דאבוקי שגדלו בסביבת הבית. בלי בדיקות מעבדה או הוספת שמרים, הוא רק הוסיף קצת סוכר ונתן למיץ לתסוס. "יש שנים שזה מצליח ואז יש הנאה גדולה לשתות, ולפעמים לא ידענו מזל. אבל תמיד נהנינו ממנו, יין טעים כזה ששותים בכיף", מספר ריצ'ארד ח'ריש.

"סבא לימד את אבא ואבא לימד אותי. שמרנו על המסורת, לא נגענו, הכל ביד, בלי קראשר. לוקחים 100 ק"ג ענבים, יוצא 10% אלכוהול בערך, אבל אני לא עושה ככה יין ביקב, זה רק לבית", מוסיף ריצ'ארד. ביקשתי לטעום, אבל ריצ'ארד לא הסכים.

מחוץ ליקב, בחצר הבית, עץ פיסטוק מהפנט. במלחמת עולם הראשונה גייסו הטורקים את סביו של ריצ'ארד לצבא. הסב החליט לברוח מהצבא ולשוב לביתו ובתרמילו ענף מעץ הפיסטוק שהיום בגינה. העובדה שבעודו בורח מהצבא הטורקי הוא חשב לקחת ייחור של עץ מיוחד מסבירה את ההערכה שהיתה לו לאדמה.

בעבר גידלה המשפחה מגוון רחב של ירקות ופירות עבור עצמם. עם השנים התמקדו בנשירים באופן מסחרי ובשנת 2006 נטעו כרמים של קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק. חלק מהכרמים נטועים על אדמת גיר וחלק על בזלת.

ריצ'ארד הוא עורך-דין במקצועו, אבל אחרי 20 שנה בתחום הוא נשחק. נמאס לו לשבת בין ארבעה קירות. "לעזאזל עם הכסף, אני צריך לחיות", אמר לעצמו, אבל רק לפני 10 שנים נכנס לו ממש הג'וק לראש. תעשיית היין הרי מלאה בייננים אשר מאסו מהחיים האפורים של עבודה מסודרת ורוצים הרפתקה. יין הוא בהחלט הרפתקה מרתקת.

בשנת 2003 הוא עשה יין בפעם הראשונה. "קראתי קצת באינטרנט, ועשיתי את כל הטעויות האפשריות", מספר ריצ'ארד, "ובשנת 2004 כבר יצא טעים". בשנת 2008 החליט ריצ'ארד להעמיק את הידע והלך ללמוד במכללת תל-חי בקורס עשיית יין. כיום הוא ואחיו הם אלה שעושים את היין, כאשר חברים, ייננים מהסביבה, באים לטעום ולתת ביקורת בונה.

רוב היינות של יקב ג'סקאלה נמכרים ללקוחות פרטיים ישירות מהיקב, או ברמאללה וירושלים על-ידי הקהל הערבי נוצרי. "ברמאללה יש מסעדות ברמה שאפילו אין בתל-אביב", טוען ריצ'ארד, "יש שם הרבה אנשים בעלי הון שמחפשים יינות איכותיים". בניגוד להרבה יקבים בארץ שנאלצו להפוך לכשרים על-מנת לשמור על ערוצי השיווק שלהם, ריצ'ארד לא צריך להתמודד עם זה.

היינות של יקב ג'סקאלה הם יינות שאי-אפשר להתעלם מהם, הם גדולים, בוגרים ואלגנטיים. סגנון העשייה מקבל השראה רבה מאזור בורדו שבצרפת. היינות מתיישנים תקופה ממושכת בחביות ולאחר מכן עוד שנתיים בבקבוק.

אלו יינות שכדאי לתת להם זמן לספר את הסיפור שלהם, למזוג, להריח ולהמתין. אני מעריכה שיש להם פוטנציאל התיישנות של 15-20 שנה בכיף, וריצ'ארד טוען שאפילו 30 שנים, אבל רק הזמן יגיד. כיום נמצאים למכירה יינות מבציר 2011. אין הרבה יקבים בארץ שהסדרה הצעירה שלהם בת 6.

עשיית היין היא אינטואיטיבית ומתוך ניסיון. טועמים את היין מתוך החביות ורק אם היין מתאים לסגנון שמאפיין את יינות היקב הוא יבוקבק. לא משנה כמה זמן הוא היה בחבית או באיזה חבית.

ריצ'ארד היה שמח לא לכתוב כלום על התווית, לא את הזן ולא את תקופת ההתיישנות. זה לא באמת משנה בעיניו, מה שמשנה זה שהיין יהיה טעים. כששותים את יינות ג'סקאלה שעושה ריצ'ארד, לא צריך כלום לידם, הם רוצים את הבמה לעצמם.