אבירם כץ נסע עם "פורום הסומליירים הצעירים" לבקר בחלקת הריבוי של יקב רמת-הגולן. לכו תדעו, אולי זה מה שיגרום לילד הנצחי הזה לשכפל את עצמו גנטית...
לפעמים אני מקווה שנחתום על הסכם שלום עם סוריה רק בשביל לתת להם את רמת-הגולן, כדי שלא אצטרך יותר בחיים לנסוע עד רמת-הגולן. הפעם הסיוט לקח קרוב לארבע שעות, הודות לתאונה על כביש החוף, ואם יש דבר שיכול להוציא אותי מדעתי זה להיות תקוע במיניבוס שעומד כי הכביש נחסם לתנועה. הבעיה היא שכל פעם, ברגע שמגיעים ליקב רמת-הגולן, אני מיד שוכח את תלאות הנסיעה ומתמסר. נדמה לי שאין שני ליקב הזה בכל האמור לאירוח. הפעם התירוץ היה נסיעה של "פורום הסומליירים הצעירים" בחסות יורוקייב, מעין יוזמה שלנו שמטרתה להחזיר קצת עטרה ליושנה ולחדש מפגשים וטעימות של סומליירים - עניין שהיה בשגרה לפני כמה שנים והלך ודעך, משום מה, עם הזמן.
התחלנו את הסיור ב'חלקת האם' של היקב, חוות ריבוי ומשתלה שהסיפור שלה מתחיל במחצית השנייה של שנות האלפיים, אז הבינו ביקב כי כל הכרמים נגועים בווירוסים - מדובר במכת מדינה שהרשויות הארציות הכירו והודו בה ב-2009, ועוד ארוכה הדרך לפנינו עד שננקה את כל כרמינו. כיוון שכל הגפנים בארץ היו נגועות (לא מדובר באיזה וירוס מסוכן, כן? רק כזה שפוגע באיכות, ביבול, ובסופו של דבר בתוחלת החיים של הגפן). רמת-הגולן החליטו ללכת על הפתרון המקצועי והיסודי ביותר, וחברו ל-Entav (חברת ריבוי בינלאומית מצרפת) כדי להקים ביחד את חלקת האם, מעין בנק סטרילי לגפנים, ולהתחיל לאט, לאט, לנטוע את כל הכרמים מחדש. מעל 50% מהענבים בבציר הקרוב יהיו כבר מהנטיעות החדשות. לא מדובר על פרויקט שמטרתו להציל את היקב לבדו: כל מי שרוצה מוזמן לקנות חומר ריבוי, כך שבמידה רבה יש כאן דאגה לכלל התעשייה.
מזל שכשיצאנו משם חיכו לנו ביקב עם קצת בלאן דה בלאן - המבעבע הנפלא והצונן - שיקרר לנו את הנשמה. טעימות ביקב רמת-הגולן תמיד מושקעות, ותמיד מעניינות. הפעם התמקדנו בבצירים עתידיים שעוד רגע יהיו בשוק. שימו לב לכרם בראון בציר 2013, יין בהופעת בכורה, ופעם ראשונה שהיקב מוציא ממסך (קברנה סוביניון, סירה ופטי ורדו) בסדרת הסינגל ויניארדס. יין עם מבנה מוצק, ירקרקות נעימה ופרי עסיסי במרכזו. גם הקצרין 2012, לראשונה לא רוב מוחלט של קברנה (83%) ואליו הצטרפו מרלו, פטי ורדו וקצת מלבק - מהקצרינים היותר מוצלחים שזכורים לי בשנים האחרונות.
אבל הכוכב הגדול , ואחד היינות הישראליים הטובים ביותר ששתיתי בחיי, היה ירדן קברנה סוביניון 1995. בחיים לא תנחשו שמדובר ביין ישראלי שכבר הספיק לחגוג עשרים. הוא חי ורענן, עם מבנה מוצק, פרי נוכח, טאנינים רכים ואופי 'קר' ואלגנטי. הצצתי ברשמי טעימה שלי מלפני ארבע שנים, אז שתיתי את היין הזה לצד שלל בצירים נוספים, וגם אז הוא זרח מעל רוב היינות. ועוד נראה שבהחלט יש לו עוד לאן להמשיך וללכת.
זה לא סוד שרוב הזמן קשה לי עם סגנון היינות המוחצן של רמת-הגולן, בוודאי בצעירותם, אבל בכל פעם שמזדמנת טעימה של יין מתיישן בחן שכזה, אני מוריד את הכובע ונפעם. בדרך חזרה עוד הספקנו לעצור לצהריים קטן בפוקצ'ה בר, שהיתה הפתעה מאוד נעימה וטעימה, והנסיעה חזרה לעיר עברה חלק, מהר. בזמן שניצלתי את הנסיעה לנמנום קל, חשבתי שאולי בכל זאת נחכה קצת עם השלום הסורי, בכל זאת, די נחמד כל הסיפור הזה של רמת-הגולן...