אבירם כץ עלה ליקב 'דלתון' כדי לפגוש את גיא אשל - יינן צעיר שלא פוחד לקחת סיכונים, ועל הדרך טעם כמה דברים עתידיים מבטיחים מהחבית שעוד מעט יגיעו לשוק...
את גיא אשל, היינן של יקב 'דלתון', רציתי לבקר כבר די הרבה זמן. הרבה יקבים רציתי לבקר כבר הרבה זמן. אבל תירוצים לא היו חסרים, וכבר למעלה משנתיים שגיא בדלתון ואני לא ביקרתי אותו, כמו עוד יותר מדי יקבים שאני אוהב - וגם כאלו שאני לא אוהב - שלא מצאתי די זמן להצפין או להדרים לכיוונם. ב-2017, בי נשבעתי, אקדיש יותר זמן לבקר ביקבים. תכל'ס זה הרבה יותר כיף מאשר לטעום יינות שיח"צנים שולחים אליך הביתה.
היינות מסדרת 'עלמה', למשל, הפכו להיות מטובי היינות המקומיים בעיני... (צילומים: יח"צ, פביאנה קוקוביי)
גיא אשל נכנס לתפקיד היינן בדלתון קצת אחרי בציר 2014, והחליף את נעמה סורקין שעשתה שם עבודה מצוינת שנים רבות. זו לא בחירה מובנת מאליה, לשים את גיא, יינן צעיר בן 34, בראש יקב הקולט אלף טון ענבים בשנה. לשמחתי לא פוחדים לקחת סיכונים בדלתון. אשל חזר לארץ לאחר כמעט שמונה שנים של לימודים ועבודה בקליפורניה, כולל שתי גיחות לבצירים באוסטרליה ועמק הרון, שם התעסק בעיקר עם סירה ושאר זנים ים-תיכוניים, אותם עניין אותו לחקור.
דברים טובים קורים ביקב
יקב דלתון, שחגג שני עשורים בשנה שעברה, תמיד היה יקב 'אחלה' שכזה. יופי של יינות, בתמחור הוגן. לא משהו שמשנה את עולמך, פשוט אחלה יינות לשתות בלי לשבור את הראש יותר מדי. ככה, לפחות אצלי, התקבע דלתון בתודעה. אבל בשנים האחרונות היקב התחיל להפתיע יותר ויותר בכל מיני טעימות שערכנו, ויינות מסדרת 'עלמה', למשל (ובמיוחד הבלנד הים-תיכוני), הפכו להיות מטובי היינות המקומיים בעיני, הרבה מעבר לסתם יין שנותן אחלה תמורה למחיר.
כיום ליקב 800 דונם כרמים בבעלותו, ועוד כ-200 דונם בלבד של ענבים שהיקב משלים מכרמים אחרים. זנים חדשים הופיעו, נטיעות חדשות - בעיקר באלקוש - החלו להניב, חברת הפצה חדשה (הכרם) נכנסה לתמונה ונתנה פוש רציני למכירות, בקיצור, דברים טובים קורים ביקב דלתון. בביקור האחרון עשינו את הדבר הכי כיפי שאפשר לעשות ביקב: טעמנו מלא דברים עתידיים מהחבית. היינות הלבנים, שהתחבבו עלי במיוחד, יגיעו עוד מעט לשוק.
שני יינות רוזה יש לדלתון, האחד הוא הרוזה ה'רגיל' שתמיד ייצרו שם, גם אם הסגנון השתנה עם השנים: רוזה חצי יבש, פירותי וכיפי לאללה. טעמתי את בציר 2016 שעוד שנייה יוצא לשוק, ועל אף שלא מדובר בסטייל המועדף עלי באופן אישי, מדובר בסוכרייה ורודה שהייתי לוגם בשמחה בכל ארוחת בוקר.
הרוזה השני הוא הרציני יותר - תוספת של אשל לפורטפוליו של היקב. הוא נמנה על סדרת 'עלמה' ומכונה 'קורל', כמיטב מסורת יינות הרוזה הצרפתיים היבשים והחדים. והוא אכן כזה, מבוסס ענבי גרנאש וגם פינו גרי שעובר השרייה על הקליפות. אמנם מה שטעמתי היה בלנד לא סופי, אבל איך שלא יהיה - מדובר בחומר גלם מבטיח, ואחד הוורודים הכי משמחים שטעמתי בשנה האחרונה.
הכיוון הנכון ליין
'פומה בלאן' הוא יין שמאוד מזוהה עם דלתון. חלק מענבי הסוביניון עוברים תסיסה בחבית, מה שמעניק לעניין אופי מעט מעושן. כבכל שנה, גם בציר 2016 מסתמן כאחד הלבנים עם התמורה הכי טובה למחיר שיש בארץ. הסוביניון בלאן מסדרת רזרב הצליח השנה להגיע לחמיצות-טבעית (!) גבוהה ומרשימה, ויותר אשכולית צהובה על חשבון הפרי הטרופי משנים עברו.
'סמיון כרם אלקוש' גם הוא מסתמן כיין מבטיח למדי, עם מרירות נעימה ולא מעט מורכבות ונראה שאחרי חמישה בצירים היקב מצא את הכיוון הנכון ליין. נראה כמו יין שיידע להתיישן - אנחנו מכירים דוגמאות לסמיון יבש מאוסטרליה שמציג יכולות יישון לאורך שנים רבות. היין הזה עוד לא בוקבק וכבר בא לי לטעום אותו כשיהיה בן חמש.
'שנין בלאן', שנה שנייה ביקב. תסיסה ספונטנית ויישון בחביות משומשות תרמו להרבה משקל ונפח פרי, ואם מתעקשים אפשר למצוא גם מינרליות. שוב, לבן שמנמן ומורכב שמצליח להימנע מכבדות. יופי-יופי.