צחי ימין חושב שאחרי שלמדנו להגיד 'גוורץ', כדאי להתחיל לגלגל על הלשון 'גרונר' ו'לטלינר', כי היינות האוסטריים כבר כאן...
האסוציאציה הראשונה שעולה לי לראש כשאני שומע את המילה אוסטריה זה שניצל. האסוציאציה השנייה זה חרדל והשלישית זה שטרודל. יש מצב גדול שיש לי הפרעות אכילה, כבר אמרו לי לא פעם ולא פעמיים בעבר. ובכל אופן, לא בכדי שלושת המאכלים הללו, אשר הפכו לשמה הנרדף של וינה ואוסטריה כולה, נעדרו מהשולחן בעת טעימת היינות האוסטריים שערך בביתו הקונסול האוסטרי למסחר וכלכלה בשבוע שעבר...
בקרוב מאוד נדע אם היינות האוסטריים הצליחו לעשות כאן את מה שעשו השניצל והשטרודל... (צילומים: יח"צ)
אני מניח שהקונסול התעקש לתת לנו טעימה מאוסטריה האחרת, הייננית. זו שהיא אחת הבודדות בעולם שבעיר הבירה שלה פועלים יקבים רבים הנוטעים את בעצמם כרמיהם. וזו שנהנית וזוכה לעדנה רבה בימים אלו, לצד מדעני אקלים ומפיקים בהוליווד, המרוויחים כולם מהתחממות גלובלית. הרי זה בסך הכל מה שחסר לאוסטריה הייננית - כמה מעלות מעל לאפס וקצת שמש שתאיר את תעשיית היין הרחבה שמתפתחת שם לאיטה כבר מאות שנים. בכל זאת, 1% מצריכת היין העולמית מוקדשת כרגע ליינות האוסטריים, כאשר 65% מהם הם יינות לבנים או אייס-וויינים, והיתר אדומים. 1% זה באמת נתון לא מזהיר, אבל אילו רק ידעו באוסטריה כמה שניצליות יש בתל-אביב, אולי הם היו יותר גאים בעצמם.
אומרים שאין הזדמנות שנייה לתקן רושם ראשוני, ובאמת אני יכול לספור על אצבעות שתי ידיים את מספר היינות האוסטרים שאני מכיר או שותה. לדעתי זה רק מפני שהיינות הראשונים שטעמתי היו, איך לומר... לא מייצגים ולא ראויים, מאידך, הטעימה המדוברת הצליחה לשנות לא מעט את התפישה שלי לגביהם. נכון, יינות אוסטריים הם עדיין בגדר נישה קטנה בעולם היין הענק, וגם לא בטוח שהסגנון האוסטרי יימצא את דרכו אל ליבו וחכו של הצרכן הישראלי.
אם לקחו כמה עשורים עד שהצליחו הצרכנים בארץ להעלות על דל שפתיהם את המילה 'גוורץ' במסעדה או בבר (על ה'טרמינר' הרי כבר מזמן ויתרנו...), אזי בטוח שיידרש קצת יותר זמן כדי שגם הגרונר-ולטלינר יעשה עלייה ארצה. ואמנם, אם נתאזר בקצת סבלנות, נבין שאולי כדאי לקנות מניות של כמה יקבים אוסטריים בתור השקעה. זאת משום שראשית, היינות האוסטריים נותנים תמורה יפה למחיר, לפחות הלבנים שבחבורה. ושנית, האוסטרים נשארים נאמנים למקור וניתן למצוא בפורטפוליו של כל יקב אוסטרי לפחות שניים או שלושה זנים מקומיים ולא בנאליים. שלישית, הכרמים הנטועים לכל אורך מזרח אוסטריה, מאפשרים יצירת מנעד רחב של יינות, המתבססים בעיקרם על אדמת לס שופעת מינרליות שניכרת בצורה מרשימה כמעט בכל היינות.
אם נוסיף לכל הכיף הזה את העובדה שההתחממות הגלובלית הופכת את תנאי הגידול באוסטריה לאופטימליים יותר, נבין שזוהי אולי נישה, אך כזו שיש לה את הכלים לפרוץ קדימה ברגע שנתחיל להשתעמם מהמיינסטרים הצרפתי-איטלקי-ספרדי. או ברגע כשהסינים יקנו את כל המיינסטרים ויגרמו לעלייה מטורפת במחיר. מה שיבוא קודם. יבואנית היין 'שקד' מייבאת לארץ את היינות של יקב המשפחתי 'קראכר' שנמצא ב-Burgenland – אזור הקרוב לגבול עם הונגריה. היינות שטעמתי הרגישו מעט טכניים, אך מדויקים, ומחירם הנגיש מהווה נקודת כניסה מצוינת למי שרוצה להיחשף לנישה זו באופן יומיומי ולא מחייב. מבין יינות יקב 'קראכר' בלטו בטעימה שני יינות:
2014 Kracher, Gruner Veltliner
יין לבן יבש בעל צבע קש עמוק, קצת פירות לבנים וצהובים. יין קיצי מהסוג שצריך לזרום פה באוגוסט בברזים במקום מים. 100% ענבי גרונר ולטלינר. 80% מהיין תסס במיכלי נירוסטה והיתר בחביות עץ גדולות. להשיג בסניפי "דרך היין".
מחיר: 80 ₪
Kracher, K 2014
בלנד חצי יבש של 33% שרדונה, 33% שאורב וכן 34% וולשריזלינג (שקלתי להוסיף ניקוד אבל האוסטרים לא הרשו). היין תסס והתיישן בחביות חדשות למשך שנה והתוצאה מורכבת, עם ניחוחות של אפרסק ופסיפלורה המשתלבים עם הדריות רעננה. יין קלאסי למאכלים אסיאתיים. להשיג בסניפי "דרך היין".
מחיר: 150 ₪
אלדד לוי הידוע בכישוריו בשליפת שפנים מאזורי יין שכולם בטוחים שכבר מוצו, הביא לטעימה כמה יינות מגניבים ומתיישנים:
Nikolaihof, Riesling Federspiel 2013
ניקולאיוף הוא מוותיקי היקבים באוסטריה והיקב הוותיק ביותר באזור הווכאו. זהו ריזלינג "מרוסן" מהסדרה הנמוכה של היקב הביודינמי הוותיק ועדיין אי-אפשר לומר שמחירו זול. מאוד "ריזלינגי" באופיו - קצת מרירות וירקרקות מרעננות עם סיומת ארוכה ומהנה. גם פה המינרליות אינה נחבאת אל הכלים. ניתן לרכוש באתר fat-guy.net.
מחיר: 159 ₪
Moric, Blaufrankisch, Burgenland 2013
היין האדום היחידי שהצליח לשבות אותי בטעימה, והוא עשה זאת בגדול. 100% ענבי Blaufrankisch (הדומיננטי שבזנים האוסטריים האדומים) שכמעט ללא התערבות היינן נכנסו לבקבוק - שמרים טבעיים, ללא סינון והצללה ועם מעט מאוד ביסולפיט. קצת אדמה, קצת מוקה, ליקריץ והרבה פרי דחוס עם מבנה נהדר. מעין שילוב של פינו-נואר וסירה בזן אחד. ניתן לרכוש באתר fat-guy.net.
מחיר: 135 ₪
אחרון חביב בטעימה היה שלומי אפרתי שלאחר שהתגורר מספר שנים באוסטריה והתאהב ביינות האוסטריים החליט לייבא אותם לארץ. מתוך מבחר של שלושה יקבים התאהבתי ביקב משפחתי ותיק בשם Huber, הקיים כבר 250 שנים, ומושכותיו עברו לידיו של מרכוס - בן המשפחה הצעיר, שיש לו, כך נראה, יד לא רעה בכלל. המחיר אולי קצת גבוה לאור ייבוא אישי בכמויות מצומצמות, אך התמורה בהתאם.
Huber, Grüner Veltliner, Obere Steigen 2014
גרונר-ולטלינר המופק מגפנים בנות 25-50 ועבר יישון קל על השמרים במכלי נירוסטה בלבד. יש לו את המאפיינים הטיפוסיים של הזן - עשבי תבלין ארומטיים כמו מנטה וגרניום, ופרי צהוב דחוס ומורכב. נראה כי עוד 3-4 שנים יעשו לו טוב מאוד. ניתן לרכוש אצל היבואן שלומי אפרתי 050-9330144.
מחיר: 174 ₪
Huber, Sauvignon blanc 2014
סוביניון בלאן נהדר בסגנון עולם ישן המסגיר את הזהות האוסטרית שלו עם הלגימה הראשונה, מגיע מכרמים הנטועים בטרסות בשיפוע דרום-מזרחי. 3 חודשים בטונאז', צבע ירוק-צהבהב, מינרלי עם פרי מרוכז מאוד לצד חומצה בועטת. אקזוטי משהו. ניתן לרכוש אצל היבואן שלומי אפרתי: 050-9330144.
מחיר: 174 ₪