ליאיר גת יש בהחלט רספקט מסוים לתחרויות יין באשר הן, אבל כשזה מגיע לתכל'ס, הוא דורש שתהיה תמורה לאגרה...
אדיר A אדום 2012, שנעשה משישים אחוזי שיראז, נבחר לאחרונה על-ידי סומליירים הולנדים ל'יין הטוב ביותר בהולנד לשנת 2015'; מגזין Wine Enthusiast העניק לשיראז גלילי עליון 2014 של יקב רקנאטי לא רק 93 נקודות, אלא גם את התואר 'בחירת העורך'; ושיראז קאיומי 2011 של יקב כרמל זכה במדליית זהב בתחרות Les Citadelles du Vin 2015 בבורדו. עד לתחילת האלף הנוכחי היה ידוע כי הזן, המוכר גם בשם סירה, נקרא על שם העיר שיראז שבאירן... (צילומים: יח"צ) השיראז הישראלי יודע להביא תוצאות בתחרויות יין, ואם היה לי כח לחפור קצת יותר עמוק בתיבת הדואר הנכנס שלי, הייתי מוצא הוכחות נוספות לכך, אבל תחרויות יין הן עסק די משעמם בעיני, אז עברתי לחפור קצת בהיסטוריה. עד לתחילת האלף הנוכחי היה ידוע לכולם כי הזן, המוכר גם בשם סירה, נקרא על שם העיר שיראז שבאירן. על-פי גרסה אחת היו אלה הפיניקים שהביאו אותו לדרום-צרפת, ואילו גרסה נוספת דווקא מטילה את האחריות על כתפיו החסונות של אביר שחזר ממסעות הצלב, תלה את השריון, הפך לנזיר ונטע כרם על גבעה בעמק הרון - ואלה אינן הגרסאות היחידות. בשנת 2001 הובסו מספרי הסיפורים הללו על-ידי המדענים שכרגיל, הרסו אגדות יפות לטובת מחקר גנטי. אותם מדענים הוכיחו כי למרות שמו האוריינטלי כל-כך של השיראז, נוצר דווקא מהכלאה בין שני זנים צרפתיים למהדרין: 'דורזה' - זן אדום שמקורו בעמק הרון ו'מונדוז בלאנש' - זן לבן שגדל במורדות האלפים. 'גמלא השמורה סירה 2011' של יקב רמת-הגולן השתתף בתחרות קצת יותר רלוונטית לרובנו, מאשר תחרות היין הטוב ביותר בהולנד למשל. הוא זכה במקום הראשון בקטגוריה בתחרות Best Value שבוחנת את היינות הישראליים על-פי התמורה שהם נותנים למחיר. ליין, שהתיישן שנה בחביות יש ריחות של פירות אדומים בשלים, תבלינים מתוקים ועץ קלוי, ואם מחכים כמה דקות בסבלנות, מצטרפים אליהם גם ריחות של טבק ופרחים. המרקם שלו נעים, למרות שנוכחות החבית מורגשת היטב. הטעמים השולטים הם טעמי פרי עסיסיים, והסיומת רכה וארוכה. למרות שלרגעים, בעיקר באף, הוא עשוי להזכיר את האחים הגדולים שלו מסדרת 'ירדן', מדובר ביין עשוי היטב, נגיש וטעים שנותן תמורה מלאה לכל שקל. יותר מזה אנחנו באמת לא צריכים. מחיר: כ-75 שקל