יין ויאנג: ירדן מרלו כרם קלע 2005

יוסי בוזנח החליט לבדוק מה יכול לעשות עשור לחיי אדם ומה לחיי יין וחזר מובס אבל עם המלצה: תפרגנו לעצמכם תנאים אופטימליים...

השבוע עליתי לגולן - קצת עבודה, קצת מנוחה - ובערב קפצתי לארנון הראל, מנהל השיווק של יקב רמת-הגולן. "מה שותים?", הוא שאל, "תן לראות מה אתה מחביא במקרר", עניתי. העפתי מבט מהיר במקרר היין, ומיד קפץ לי לעין יין אחד שאני כמעט ולא מכיר. טעמתי אותו פעם אחת לפני כשש שנים, כאשר רק יצא לשוק, אבל לא יצא לי עוד לפגוש בו מאז. מרלו ירדן מכרם יחיד, כרם קלע שבצפון-הגולן, מבציר 2005 - הבציר האחרון בו עבדתי ביקב רמת-הגולן.

מיותר לציין שקינאתי וניסיתי לחשב את הסיכויים שהטעם יפיל אותו, אבל אז קיבלתי בראש... (צילומים: יח"צ)

מיותר לציין שקינאתי וניסיתי לחשב את הסיכויים שהטעם יפיל אותו, אבל אז קיבלתי את זה לפנים... (צילומים: יח"צ) עבורי 2005 היתה שנה לא פשוטה. באותה תקופה הייתי מנהל היצוא העולמי של היקב, טסתי ברחבי העולם כמעט בכל שבוע, נחשפתי לעולם היין מכל דרך אפשרית וחשפתי את מי שרק יכולתי ליינות היקב בהנאה גדולה. אהבתי את העולם והוא החזיר לי אהבה רבה, עד ש... בסוף יוני 2005 קרעתי את גיד אכילס – מצב שהשבית אותי לחצי שנה, ובין היתר גם גרם לי להפסיד את כל ההתרחשות בחודשי הבציר של 2005.

רמת הגולן ירדן מרלו 2005 כרם קלע - בקבוק

כיוון שבחודשים הראשונים לפציעה נראיתי כמו צב שהפכו אותו על הגב, לא יכולתי אפילו סתם לעלות לבקר ביקב ולראות בעיניים איך נראה הבציר. במהלך השנה שלאחר מכן, עזבתי את היקב וקצת התרחקתי מעולם היין, כך שבציר 2005, שלא באשמתו, לא באמת זכה ממני לאיזושהי תשומת-לב. הבצירים התחלפו והופ - אנחנו ב-2015. כבר עשור שלם לאחר מכן, והנה - הגיע הזמן לבדוק מי הזדקן יותר במהלך העשור הזה, אני או מר מרלו כרם קלע 2005. אז נתחיל בסביבה. היין זכה להתפנן בתנאים אופטימליים, בקירור ראוי, ואני, אני חטפתי כל קיץ וקיץ בכל הכח – אז 1:0 למרלו. אז בכדי שיהיה לי צ'אנס, "רימיתי קצת", הוצאתי אותו מהקירור, שמתי לידו גרעינים ופיסטוקים, שירגיש לא נוח, והתיישבנו במרפסת של ארנון במרום-גולן, שבשעת ערב הינה כנראה המקום הנעים ביותר במזרח-התיכון המחורפן הזה - 1:1. נעבור לאריזה. הוא ישב שנים והתווית שלו קצת חטפה לחות, אבל פרט לזה החרא הקטן נראה במיטבו: בקבוק גבוה ואלגנטי, גובה יין שלא ירד במאום מאז בוקבק, פקק במצב מצוין - אין מה להגיד, לנקודת פתיחה טובה מזו הוא לא יכול היה לצפות. ואני – נו, פה הפסדתי בנוק-אאוט. לידו אני נראה כמו חבית ישנה שהשאירו אותה בגשם. גובה היין, הבירה וכל מה שרק שתיתי ואכלתי בעשור הזה, נראים למרחוק והפקק קפץ לי כבר לפני שנים. 2:1 למרלו ואני מזיע למרות אוויר הפסגות. ואז עברנו לשלב הריח: מזגתי אותו לכוס ומיד הוא מילא את החלל בניחוח מעניין. בשנייה הראשונה הוא הריח קצת זקן ובתוך תוכי שמחתי לאידו וכמעט צעקתי יש! אבל תוך שתי דקות בכוס הוא התאושש ונתן הצגה מאוזנת והרמונית. כן, הרגישו שהוא בן עשר, אבל אני באותו רגע הרגשתי בן 100. מן שזיף שחור ומיובש בצבץ לו, גם תפוזים מסוכרים, ירקרקות קרירה נצנצה לה בעדינות והכל עטוף ברכות אלונית רכה ונעימה עם מעט חימצון שרק חיבר את היין טוב יותר. 3:1 למרלו, ותרשו לי לדלג על עצמי באגף הריח... ואז הגעתי לטעם. מיותר לציין שקינאתי וניסיתי לחשב את הסיכויים שהטעם יפיל אותו. אז חטפתי כמה פיסטוקים מלוחים בכדי שיתפרק ברגע שאני לוגם ממנו וקיוויתי לטוב. אז נכון, הטעם קצת חלש יותר מן הריח, אבל הלו - היה לו מרקם חלק, רך ונעים - מן כבדות של פרי בשל שנמצאת בבלאנס מצוין על חוט חמיצות דק. תוך שנייה ויתרתי על מה שרציתי לעולל לו, והתמכרתי להנאה של לגלות אותו משתנה בכל לגימה. הוא היה במיטבו כחצי שעה לאחר שפתחתי אותו והחזיק יפה שעה ארוכה. 4:1, ובשלב הזה כבר מזמן הרמתי ידיים. בסוף הערב נישקתי אותו לשלום והצדעתי לו על העונג הרב שהסב לי, למרות שהפסדתי. אני מעריך שאם היינו מחכים עוד עשור - התחרות היתה צמודה יותר ושנינו היינו קרובים להתפגרות אם לא אחריה... רמת-הגולן, ירדן מרלו כרם קלע 2005. מחיר: כ-150 שקל