אבירם כץ הלך לטעימות של עראק, אבל לא לפני שריפד את הבטן בגינס כדי לא לשתות על בטן ריקה. אחר-כך הוא נעשה רעב, אז הוא שתה קצת יין...

ימים שמתחילים בטעימות של עראק כבר בעשר וחצי בבוקר הם ימים טובים. ימים בהם נפגשים לגולדסטאר קטנה (חצי ליטר זה נראה 'קטנה' ביד של קיפניס...) לפני שמתחילים לטעום עראק בעשר וחצי בבוקר הם ימים טובים אפילו יותר. וימים בהם שותים גינס תוך כדי שטועמים עראק, ואז חוזרים למתי לעוד סיבוב של גולדסטאר - נו, מה אגיד לכם, אלו באמת ימים שהחיים שלי יפים.

האינסטינקט היה יין צרפתי. תכל'ס, כמעט תמיד בא לי יין צרפתי, על מי אני עובד. אפילו שהאוכל בגוונים איטלקיים... (צילום: יח"צ)
האינסטינקט היה יין צרפתי. תכל'ס, כמעט תמיד בא לי יין צרפתי, על מי אני עובד. אפילו שהאוכל בגוונים איטלקיים... (צילום: יח"צ)
האינסטינקט היה יין צרפתי. תכל'ס, כמעט תמיד בא לי יין צרפתי, על מי אני עובד. אפילו שהאוכל בגוונים איטלקיים... בשעה שתיים בצהריים, כשנפשי עולצת, החלה הבטן לקרקר. עצרנו לקחת טייק-אווי מ"מזנון איטלקי", מקום קטנטן ושובה-לב פה אצלנו בשכונה. הרבה זמן רציתי לאכול שם, אפילו שידעתי ששום בשורה לא תצא משם. ואכן, הפיצה, הקנלוני וסלט התרד (עם חסה, ושרי, ומלפפון, ובולגרית, וזיתים – רק אלוהים יודע מי הרכיב את הסלט הזה), היו רחוקים מלהפגין כישורים שמתעלים על ארוחה ביתית סטנדרטית (בבית אשכנזי, עם אימא שמחממת אוכל במיקרו, כן?). כפי שהיטיבה לנסח ידידתי: "זה נראה כמו משהו שאימא שלי היתה יכולה להכין כל יום". כשאתה אשכנזי, זו כמובן לא מחמאה. אבל היה כיף. ואפילו טעים, כי כמו שכתבתי שני מדורים אחורה, לפעמים נורא בא לך אוכל כזה. אולי לא הכי מבריק, אבל עטוף בכזאת נאיביות שהלב נכבש.
סלייה דה דופין פרסטיג קוט דה רון - בקבוק
סלייה דה דופין פרסטיג קוט דה רון - בקבוק
לאוכל כזה צריך יין שמדבר באותה השפה. ברוח יום הבסטיליה שנחגג השבוע, ואולי בגלל שבשבוע הבא אני בפריז, האינסטינקט היה יין צרפתי. תכל'ס, כמעט תמיד בא לי יין צרפתי, על מי אני עובד. אפילו שהאוכל בגוונים איטלקיים. הפור נפל על קוט דו רון פרסטיז' של יקב סלר לה דופן (Cellier des Dauphins), קואופרטיב גדול (איגוד הכורמים של עמק הרון) מעמק הרון. כבר כתבתי כאן על הקוט דו רון של לה דופן, יין שכולו רוק'נרול. היין הזה הוא התווית הגבוהה יותר, מעין קוט דו רון קצת יותר רציני. ועדיין, קוט דו רון כמו שאני אוהב, וכמו שאני מצפה. לא יין 'רציני' באמת. מכת קירור הגונה במקרר היתה הכרחית ועשתה לו ולנו טוב. פירותי, מפולפל ובעיקר - יורד נפלא בגרון. כרגיל, בלי נוכחות עץ, הפך הקור את היין לדק ורזה יחסית, עם פרי רענן, ולא את הבשלות והעומס שפוגשים לעיתים ביינות מן הסוג הזה. כיף גדול, ושדרוג רציני לארוחת הצהריים. אז נכון שהקנלוני היו עבים מדי, המילוי דחוס מדי, הסלט לא טעים בעליל ורק הפיצה היתה בסדר גמור. באמת ששום דבר מעבר לכך, אבל לפעמים זה כל מה שהבנאדם צריך בחיים. אוכל ביתי פשוט, יין אדום טעים ורענן, כמה ליטרים של גולדסטאר וגינס, טעימה של חמישה-עשר בקבוקי עראק, וחברה טובה. זה, וכרטיס טיסה לפריז שמחכה לי. יום בסטיליה שמח מדאם א מסייה.   Le Cellier des Dauphins, Cotes Du Rhone Prestigeיבואן: שקד. מחיר מומלץ: כ-55 שקל