יאיר גת חושב ששיאון אדום 2014 לא מתיימר להיות מה שהוא לא. והכי כיף זה שאפשר לעשות אתו מה שרוצים...
יאיר גתמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
יאיר גת חושב ששיאון אדום 2014 לא מתיימר להיות מה שהוא לא. והכי כיף זה שאפשר לעשות אתו מה שרוצים...
"שילוב ייחודי של ענבי סנג'ובזה, סירה, טינטה קאו, גמאי נואר, טמפרניו ופינו נואר". זה מה שכתוב על התווית האחורית של 'שיאון אדום 2014', כי בינינו, לכתוב על התווית 'שילוב ייחודי של כל הזנים האדומים שיש לנו' נראה לא רציני. מצד שני, מי רוצה להיות רציני כשהוא קונה יין בפחות משלושים שקלים?
שיאון אדום רמהג - בקבוקמה שהכי חשוב ביינות מהליגה הזו, הוא שהם יהיו נקיים, נגישים ונעימים לשתייה, בעיקר בגלל שלהרבה מאוד אנשים אלה היינות הראשונים שיעזרו להם לגבש דעה, ואם הם לא יהיו טעימים - הם יהיו גם היינות האחרונים. בקטע הזה, לשיאון אדום אין בעיה בכלל, בעיקר כי הוא יין בסיסי שלא מנסה להיות משהו אחר. הוא מתחיל מהתווית האדומה-ירוקה, שמתעלמת במפגיע מהטמפרניו, הטינטה קאו וחבריהם בעלי השמות בצרפתית, שעל התווית האחורית, כדי להגיד: 'שתו אותי' ונמשך בצבע הבהיר יחסית של היין.
פינו נואר או לא, מדובר ביין צעיר מאוד ואפשר להבין את זה מהמפגש הראשון שלו עם האף: יש לו ריחות של דובדבנים, פירות יער שחורים, תבלינים מתוקים ועשב יבש. נקיים, רעננים ולא מאוד מורכבים. המרקם שלו נעים, החמיצות רכה, הטעמים נוטים למתקתקות, והסיומת עשירה מתקתקה וקצת עוקצנית.
מזגתי אותו להיי-בול. הכוס הוציאה את האף מהתמונה והדגישה טעמים מתוקים של דובדבן ופטל, בעיקר בסיומת. הוספתי קרח שריכך קצת את הקצוות, ולימון בשביל החמיצות, וסודה בשביל הבועות, והיה קליל חמוץ מתוק ומהנה, כמו אלף ואחד מתכוני קוקטיילים על בסיס יין אדום שאפשר למצוא באינטרנט, רק שבמקרה של השיאון, הסוכר כבר בפנים.
שיאון אדום הוא לא יין גדול. אף אחד לא מצפה ממנו להיות כזה. אישית אני מעדיף יינות קטנים שיודעים שהם קטנים, מאשר יינות בינוניים שחושבים שהם גדולים - ובארצנו הקטנה לא חסרים כאלה. זה יין שצריך לפתוח בשנה-שנתיים הקרובות, בלי טקס בישבן, להוסיף לו קרח ולימון בקיץ, לחמם אותו בחורף, עם מקלות קינמון וציפורן, לבשל אתו - לעשות אתו מה שרוצים. אני בטוח שלגמאיי נואר לא יהיה אכפת, ולמרות שלא בדקתי עם הטינטה קאו, נראה לי שהוא גם בעניין.
