למי קראת בוטיק? יריד יקבים ביתיים

צחי ימין ביקר ביריד היקבים הביתיים שנערך לאחרונה בקיבוץ נחשון. היה מפתיע. לכאן אבל גם לכאן...

בשנים האחרונות נפל המונח 'יקב בוטיק' קורבן שיווקי בידי יותר מדי יקבים בארץ. כמו הרזרב, גרנד רזרב וספיישל רזרב, גם הטייטל 'יקב בוטיק' לא מעוגן כאן תחת איזושהי הגדרה חוקית, ולכן הוא נשחק ברגע שיותר ויותר יקבים החלו להתהדר בו, לעיתים ללא כל סיבה ממשית...

כל מי שביקר בעבר ביריד היקבים הביתיים כבר יודע שלצד האכזבות, צפויות גם לא מעט הפתעות מעניינות... (צילומים: צחי ימין)

מי שביקר בעבר ביריד היקבים הביתיים כבר יודע שלצד האכזבות, צפויות גם לא מעט הפתעות... (צילומים: צחי ימין) בשבילי, יקב בוטיק הוא לא רק יקב קטן שמייצר מספר מצומצם של בקבוקים מדי שנה, אלא הוא גם כזה שהרבה אנשים לא מכירים, שטומן מאחוריו סיפור מיוחד והכי חשוב - כזה שאי-אפשר להשיג במכולת שמתחת לבית. גם השנה בחרתי לבקר גם השנה ביריד היקבים הביתיים כדי ללגום קצת יין בוטיקי אמיתי ועל הדרך גם משהו שרק מתיימר להיות כזה. היריד שנערך לאחרונה במתחם יקב 'שורק' שבקיבוץ נחשון, מאורגן בחסות בית-הספר ליין 'שורק' של ניר שחם, יינן ותיק ומורם ורבם של לא מעט מהמציגים בו, והוא התקיים זו השנה השביעית ברציפות. כל מי שביקר בעבר ביריד היקבים הביתיים כבר יודע שלצד האכזבות, צפויות גם לא מעט הפתעות מעניינות. חובבי יין רבים ממשיכים לפקוד אותו מדי שנה - לא בהכרח במטרה לשתות יין משובח, שכן לטובת זאת יש לנו לא מעט יקבים איכותיים בארץ. ליריד הזה מגיעים בעיקר כדי לשמוע את סיפורם של אנשים שלקחו את התחביב שלהם צעד קדימה והחלו לייצר יין בעצמם. יש מי שעושה זאת מתוך רצון להגשים חלום ושואף להשאיר את התוצרת במסגרת משפחה וחברים, ויש כאלו העושים זאת כדריסת רגל ראשונית בענף היין המסחרי, מתוך שאיפה לגדול ולהתרחב לאורך השנים. כך או כך, התוצאות מרתקות ויצירתיות, ונותנות ביטוי לחזונם של אותם אלה הנמצאים בראשית דרכם.

כבכל שנה, היריד עוטה על עצמו מעין אווירה מחתרתית קסומה המזכירה במידה מה את מכירות החצר הנהוגות בפרבריה של ארצות-הברית. השנה הציגו את יינותיהם שמונה-עשר בעלי יקבים, בוגרי בית הספר ליין 'שורק', המייצרים כל אחד בין חמש מאות לחמשת אלפים בקבוקים בשנה. כמו בגראז'-סייל אמיתי, ניתן היה למצוא שם גם קונפיטורות, שמני-זית וליקרים שמכינות משפחותים של בעלי היקבים; חלקם הייטקיסטים שעושים זאת כבדרך אגב, אחרים פנסיונרים שמתמודדים נהדר עם עודף הזמן הפנוי, ויש גם כמה עולים חדשים שרואים את ייצור היין באדמת הקודש חלק בלתי נפרד מהציונות שהביאה אותם הנה. כידוע, ישנם לא מעט אתגרים אותם יש לצלוח כשמכינים כמות מצומצמת של יין. לרוב היקבים למשל אין כרם משלהם שכן עלויות התחזוקה הן גדולות מאוד. משום כך, הם חוכרים חלקות כרמים לתקופה מוגבלת או רוכשים את הענבים ישירות מהיקבים הגדולים, כך שלמעשה אין להם שליטה מלאה על טיב חומר הגלם. גם עלותן האסטרונומית של חביות העץ (מחיר חבית נע בין 800$-4000$) מהווה מכשול רציני. מרבית היקבים משתמשים, לצורך יישון היין, בחביות נירוסטה שאינן מתכלות כמו חביות העץ ולתוכן הם מוסיפים שבבי עץ. חרף אתגרים אלו, מגיעים היקבים הביתיים לאיכויות מפתיעות משנה לשנה וגם הפעם שמחתי לגלות שהרמה רק עולה. יכול להיות שאימא שלי צדקה אחרי הכל, והמרכיב החשוב ביותר במתכון מנצח הוא כנראה... אהבה. המגמות בשוק היין בארץ אינן פוסחות גם על היקבים הביתיים. לדוגמא, העלייה בפופולריות של יינות הרוזה באחרונה ניכרה באופן משמעותי ביריד, כשיותר ויותר יקבים החלו לייצרו. כך גם לגבי יינות לבנים הידועים כמורכבים יותר לייצור. ביריד יצא לי לטעום את הסמיון של יקב "בקוש" מגוש עציון שהיה קריספי ובעל מורכבות יחסית. גם השנין בלאן של יקב "קדמא" מכפר אוריה היה מקסים, על אף שאיני חובב יינות חצי יבשים. כמובן שהיו גם כמה אדומים שסחטו לא מעט מחמאות. אני נהניתי מאוד מיינותיהם של יקב "הסמטה", יקב "Quattro" ויקב ו"יינר" שהיו מלאי חן ומאוזנים להפליא. יריד היקבים הביתיים משמש הוכחה לכך שאט-אט נרקמת לה תרבות יין בישראל. הגם שיקבים אלו לא בהכרח מייצרים יינות באיכויות גבוהות, יש להם קסם משלהם. אם יתחשק לכם מדי פעם לנסות כמה יינות בתוליים, מלאי חוצפה אך נטולי יומרות, שמאחוריהם טמון סיפור משפחתי שובה לב, אני ממליץ לכם לפקוד את אותם יקבי בוטיק שעושים את היין שלהם עם המון אהבה.