ימים טובים: יינות יקב נטופה

יש הטוענים שישנם ימים טובים וימים פחות טובים לקיים בהם טעימת יין. למרות שיאיר גת טעם את היינות החדשים של 'יקב נטופה' ביום "לא טוב", הוא בהחלט חושב שמדובר ביינות טובים...

"יש ימים בשנה שלא טוב לטעום בהם יין", אמר פייר מיודובניק, היינן של 'יקב נטופה' בהשקת היינות החדשים של היקב, והמשיך עם ציטוט של השל"ה הקדוש - דמות שמוכרת לי בעיקר בזכות הסניף של קופת חולים 'מכבי' שנמצא ברחוב הנקרא על שמו ובר היין "אלקלעי" שעל הפינה. "היין בבקבוק, הוא כמו יהודי", ציטט פייר, "גם כשהוא עומד לבד בפני עצמו הוא ממשיך לשמור על קשר עם העם שלו. לכן בתקופת הבציר, בזמן שבכרם עובדים קשה, גם היין בבקבוק סובל". בתור אחד שמסתובב עם אפליקציה שמחלקת את השנה לימים טובים וימים פחות טובים לטעימת יין לפי תנועות הירח, אני לא יכול לבטל את התיאוריה הזו, אך למרות זאת, ולמרות האפליקציה שהמליצה לדחות את הטעימה ליום אחר, לא סבלתי בכלל.

הכרמים הראשונים של 'יקב נטופה' ניטעו בשנת 2006 למרגלות התבור, מתוך כוונה לעשות יינות מקומיים. התנאים המקומיים הזכירו לפייר, יינן בינלאומי וותיק שבציר 2017 הוא הבציר ה-36 שלו, את דרום-צרפת ולכן הוא לא נטע בהם זנים אדומים בורדולזיים או לבנים מבורגון, אלא זנים חובבי חום: סירה, גרנאש, מורבדר, רוסאן, שנין בלאן, טוריגה נסיונאל וטמפרניו. את היינות הוא בחר לעשות בסגנון מאופק, מחוספס מעט, שמכוון לביטוי של הפרי יותר מאשר ללב הקונצנזוס. זה לקח לא מעט בצירים, אבל בסופו של דבר, נראה כאילו האיזון בכרמים, עליו מעידים פייר ומנהל הכרמים שחר מרמור, התחיל להגיע גם לבקבוקים.

התחלנו את הטעימה עם 'רוזה 2016', מסדרת "דומיין", הסדרה הבסיסית של היקב, יין שאזל מהמדפים מעט מאוד זמן לאחר שהספיק לעלות עליהם. היין שנעשה מענבי גרנאש, סירה ומורבדר היה בהיר, עם ריחות מאופקים מרקם חלקלק, חמיצות מתונה וסיומת רעננה. רוזה קלאסי וטעים. חבל שנגמר.

היין הבא שטעמנו, 'שנין בלאן 2016' שייך לסדרת "לה-טור" הגבוהה יותר, והתיישן שמונה חודשים בחביות בנפח 400 ליטר, חלקן חדשות, חלקן פחות. יש לו ריחות מורכבים של פירות לבנים ופירות בוסר, וניל, אגוזים ובשר מעושן. נוכחות הווניל מורגשת מאוד בפה על רקע טעמי פרי טובים, חמיצות נושכת ומבנה שמנמן, והסיומת מינרלית ומורכבת.

בעקבות נטיעות חדשות של כרמי רוסאן וגרנאש בשנת 2013 הוחלט ביקב להשיק סדרת יינות חדשה שזכתה לשם "תל קאסר", על שם הגבעה למרגלות התבור עליה נטועים הכרמים הצעירים. 'תל קאסר לבן 2016', נעשה ממאה אחוז רוסאן והתיישן עשרה חודשים בחביות חדשות. פייר אמר ש:"זה רוסאן כמו שעושים בעמק הרון", והתכוון בעיקר להעדרם של מאפיינים טרופיים, לטובת ריחות וטעמים של פירות לבנים וכתומים, מלווים בירקרקות קלה ותיבול מעניין. המבנה המלא והמוצק של היין והחמיצות הטובה, יאפשרו לו לדעתי להתיישן לאורך זמן.

'תל קאסר אדום 2016' מורכב משבעים אחוז גרנאש, מהכרמים החדשים של היקב ושלושים אחוז שיראז. "גרנאש זה זן שדורש סבלנות", אומר פייר, "אבל מי שמשקיע בו מגיע לרמות גבוהות". היין, שהתיישן עשרה חודשים בחביות הוא ים-תיכוני קלאסי, עם טעמים עשירים שרוכבים על מבנה קליל ורך. השילוב בין הפירות האדומים שמאפיינים את הגרנאש לבין העומק של השיראז עובד לא רע בכלל, החמיצות טובה והסיומת מינרלית, חרוכה מעט.

'לה-טור טינטו' הוא בלנד שמכיל 60 אחוז טוריגה נסיונאל וארבעים אחוז טמפרניו, זן שבעתיד, כך מבטיחים ביקב, ייעשה ממנו גם רוזה זני. זהו יין לא שגרתי עם ריחות של פרי אדום בשל והמון מינרלים, טעמים עשירים, בשלים ומתובלים וסיומת חמוצה-מתוקה בטעמי פירות יבשים.

'לה טור-אדום', היין החשוב של היקב, נעשה משבעים אחוז סירה ושלושים מורבדר, ובהשוואה אליו נמדדים כל היינות האחרים שנעשים ביקב. טעמנו שני בצירים. היין משנת 2010 הראה סימני התיישנות ונוכחות המורבדר בלטה מאוד עם ריחות של בשר מעושן, עור, פירות יבשים, עלי תה, מינרלים, טעמי דובדבנים בשלים, חמיצות מפתיעה וסיומת עשבונית ומינרלית.

'לה-טור אדום 2014' הפגין יותר מאפייני סירה עם ריחות של פירות שחורים ואדומים וטעמים מרוכזים. לקינוח טעמנו LBV יין בסגנון פורט שנעשה מענבי טוריגה נסיונאל וטמפרניו, התיישן ארבע שנים בחביות ושמר על נאמנות מרשימה לסגנון. אם יש באמת ימים בשנה שלא טוב לטעום בהם יין, ואם יכולתי לשים לב להתבגרות, להתמקדות ולשיפור באיכות הפרי ובעשייה ביום כזה, אני רק יכול לתאר לעצמי מה היה קורה אם היינו טועמים את היינות של 'יקב נטופה' ביום טוב.