מה זה אדום בחוץ, ירוק בפנים ומשגע את העולם מחדש בכל שנה? יוסי בוזנח ממליץ בחום לקחת את הבוז'ולה בפרופורציה ופשוט ליהנות
יוסי בוזנחמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
מה זה אדום בחוץ, ירוק בפנים ומשגע את העולם מחדש בכל שנה? יוסי בוזנח ממליץ בחום לקחת את הבוז'ולה בפרופורציה ופשוט ליהנות
חגיגת הבוז'ולה, יום חמישי השלישי של חודש נובמבר, הביאה בשיא פופולאריותה לפריז ולשאר בירות העולם מעל מיליון ארגזי יין בערב אחד! של יין אחד בלבד! אדום, צעיר, קופצני ומלא חן, בוהק וססגוני, חושני ושהילך קסם על תעשיית יין שלמה.
בוז'ולה. תמיד ראשונים אנחנו (צילומים: יח"צ) בוז'ולה. תמיד ראשונים אנחנו (צילומים: יח"צ)
חגיגת יינות הבציר החדש הזו הצליחה להפוך כפייתית, הוקפדו בה הזמנים ואי חשיפת היין ולו יום קודם עד גיחוך, אך אין ספק כי היה זה מהלך היחצנות וקידום השיווק המרתק ביותר בעולם היין אי-פעם. בעצם חוץ מהולדת ישו...
ומי יכול בכלל לשער שהחגיגה הזו צעירה כל-כך בשנים. תחילתה לפני כשישים שנה, בתקופה בה היה בוז'ולה שם נרדף ליין פשוט וחסר יומרות, שתשעה מכל עשרה בקבוקים נשתו בתוך המחוז עצמו ובעיר ליון. נכון, כבר אז הוכרו ישובי "הקרו" אך הם סבלו תמיד מחוסר יכולת, בעיקר בזכות שכניהם מצפון ומדרום, רבי המוניטין ומעוטרי הזנים.
ייצור יין אינו דבר פשוט, מימון ותזרים מזומנים תמיד הטרידו את יצרני היין ותמיד קרצה להם האופציה למכירת נפח יין משמעותי בתקופה קצרה, כך שיוכלו לממן ולהאט את הקצב כאשר מדובר ביינות העילית שלהם.
בוז'ולה אינו שונה בכך, באזור קטן של שישים קילומטר על כחמישה עשר, בו נטועים קרוב לעשרים וחמישה אלף הקטר כרמים השייכים לכארבעת אלפים מגדלים, ובתקופת הבציר נמצאים בו לא פחות מארבעים אלף(!) בוצרים. זהו האזור היחיד בצרפת, פרט לשמפיין, בו מחויבים על-פי חוק לבצור ידנית.
הרגולציה הצרפתית הנוקשה הכתיבה שיין צעיר אינו יכול להשתחרר אל השוק לפני החמישה עשר בדצמבר של אותה שנה. באזור בוז'ולה נהוג לצרוך את היין הבסיסי, כבר במהלך תקופת הבציר, תוך כדי שהוא מצוי בסוף התסיסה ונצרך ישירות ממכלים, אם כי מכירתו באופן רשמי היתה אסורה על-פי חוק.
מהלך יחצ"ני מבריק של ג'ורג' דובף, שמינף את תלאות מלחמת העולם השנייה, הביא לכך שהחוק שונה עבור אזור בוז'ולה והיינות קיבלו אישור לצאת אל השוק חודש מוקדם יותר, מה שפתח את הדלת לחגיגת היין השמחה בעולם.
מרוץ העל הזה בו נאבקו אזורי היין הצרפתיים על הבכורה בהשקת יין הביכורים ובזכות להשתמש בגימיק זה בשיווק היין, זכה לניצחון בנוק-אאוט באמצע שנות החמישים, עת הגיע יצרן היין ג'ורג' דובף עם יינותיו לפריז כבר בשבוע השלישי של נובמבר. במהלך מבריק זה עורר דובף מהומה תקשורתית והכריז קבל עם ועולם על לידתו של הבוז'ולה "נובו", יין הביכורים הראשון של צרפת.
מכאן הדרך לחגיגת יין סוערת, חושנית וכמעט דתית הפכה קצרה. תוך עשור חגגו את יציאת היין בכל רחבי אירופה, ובשנת 1985 הוסכם בין השלטונות והיצרנים על תאריך קבוע להשקתו - יום חמישי השלישי של חודש נובמבר, תוך שמירה קפדנית של היין עד לתאריך זה, עד שבחצות הלילה, בין רביעי לחמישי, שוחררה סערת השיווק של יינות בוז'ולה אל העולם.
עשור לאחר מכן כבר חיכו מיליונים בכל רחבי העולם, מפריז דרך ניו יורק ועד טוקיו, לאות הפתיחה. בפריז עצמה נצרכו יותר משניים וחצי מיליון בקבוקים של בוז'ולה נובו. העולם חיכה במתח לנוזל האדום-סגול הצבעוני כל-כך, הן בסגנונו והן באריזתו. בשיא התקופה נמכר כמעט מחצי נפח הייצור של יינות הבוז'ולה נובו תוך שבוע ימים. בתחילת שנות החמישים יוצרו כמיליון בקבוקי בוז'ולה נובו. כיום מיוצרים כ-60 מיליון בקבוקי בוז'ולה נובו בכל שנה המהווים יותר משליש מהיקף ייצור היין של המחוז כולו.
ייצור יינות בוז'ולה הצעירים הצליח בזכות שלושה מרכיבים חשובים – האחד: מתת האלוהים לכורמים, זן הגאמיי, או בשמו המלא, גאמיי שחור בעל מיץ לבן. כהה, מרוכז ומלא צבע, ויותר מכל - זמן הבשלתו מוקדם ובכך הוא מאפשר בציר כבר במהלך חודש ספטמבר. השני: הוא תהליך הייצור הייחודי, בו לפני התסיסה עוברים הענבים "השרייה קרבונית" - תהליך משמעותי בו מוכנסים אשכולות שלמים אל תוך מיכלים ודרכם מוזרם גז CO2.
תהליך זה מביא לשני תהליכים חשובים עד מאד, האחד - חדירת הגז דרך הקליפות שמייצרת תחילת תסיסה ספונטנית שבסיומה מגיע אחוז האלכוהול בתוך הענב ל-3% ואף יותר. ואילו השני - בתהליך זה חודרים אל תוך הגרגר צבע וארומה מן הקליפה. שימוש ב"השרייה קרבונית" איפשר את קיצור התהליך ויצירת יינות שמאפייני הפרי בהם בולטים ומרכזיים. השלישי, כמובן, הוא ההבנה העסקית יוצאת-הדופן של דובף ואנשי האזור לגבי הפוטנציאל המסחרי העצום הגלום בכך בזכות היותם היינות הראשונים של צרפת בכל שנה.
הבהלה לבוז'ולה שככה בשנים האחרונות, כרמים נעקרים ויצרנים נמצאים במצוקה גדולה, והסיבות לכך רבות. בראשן, תיאום הציפיות הלקוי בין הצרכן שציפה לזיקוקים בחך, לבין היין שהינו פשוט, שמח וססגוני, אך מטרתו לא היתה להשאיר רושם בל ימחה על השותה, אלא לשמח את ליבו.
מחירם הגבוה של היינות אף הוא לא שיפר את המצב: תהליכים יקרים, הטסה לכל רחבי העולם ומצב כלכלי לא מרנין, העלו באופן אובייקטיבי את מחיר היין, חמדנות יצרנים אשר הואשמו בדילול היין ביינות נחותים, בשפטליזציה (הוספת סוכר לענבים טרם התסיסה בכדי לשפר את פוטנציאל האלכוהול בהם) האסורה באזור, ואף זיקוק יין רב בכדי לא להגיע להצפת השוק, גרמו כולם לירידת קרנו של הבן יקיר לי מיין...
הבוז'ולה נובו מיוצר רק בתחום תתי-האזורים הנקראים בוז'ולה ובוז'ולה וילאז'. אמנם היקבים, כחלק מהטרנד השיווקי, ממליצים לשתות אותו מהר ככל האפשר כך שתזרים המזומנים ישתפר מהר ככל שניתן, למרות שחלק מן היינות ייהנה ממספר חודשים בבקבוק ומיעוטם אף יחיה בשלווה רבה שנה שלמה.
הגשתם מצוננים תטיב עימם ועם חיך בעליהם והיותם מיץ פרי צעקני ופרוע מאפשרת להם להשתדך למגוון אוכל רחב, כשכל פיצה תחייך כפליים בשילוב עם כוס יין שכזה וכל המבורגר ישמח יותר את חך בעליו...
אצלנו בארץ הקודש החלו חגיגות בוז'ולה צנועות בסוף שנות השמונים שהתגברו עם תחילת היבוא המאסיבי של יין לישראל באמצע שנות ה-90'. חגיגות הבוז'ולה כאן געשו והיוו גורם משיכה אדיר לחנויות היין המקצועיות שהחלו להיפתח באותה תקופה. חצות של רביעי בגן היין הקסום הציף גם את מחוזותינו והביא את אלפי חובבי היין הישראליים לרחובות לטעום מן הזהב האדום והמשמח הזה.
עם השנים גם כאן שככה מעט ההתלהבות, כאשר הרגולציה הישראלית החדשה מעקרת את מהות החגיגה. כאן בארץ אסור לפתוח יין אחרי השעה אחת-עשרה בלילה, ואילו חגיגת הבוז'ולה אינה יכולה להתחיל לפני חצות... חלם!
אז חשבו להם החברים בדרך היין איך ניתן לפתור את הבעיה והחליטו להעביר את החגיגה יום אחד קדימה לחמישי בערב, כך שיוכלו ליהנות מהפרי האסור בשעה חוקית.
אני אוהב את יינות בוז'ולה ואת החגיגה הנפלאה שהם מביאים איתם. אוהב את חוסר הרשמיות של היין, את ההמולה הססגונית שכל-כך חסרה לעולם היין קפוץ הישבן. כן, צריך לקחת את היין עצמו בפרופורציה, והלוואי והיו מוכרים אותם במארזי ענק שהיו הופכים אותם לעוד פחות רשמיים. תנו לנו חגיגות שכאלה ואנחנו כבר נדאג לפרוץ את תדמיתו המיושנת והשמרנית.
לחייך בוז'ולה קטן שלי.
