יוסי בוזנח מספר על ירדן קברנה סוביניון 1984, היין שהתחיל את הכל והפך לקנה המידה שביחס אליו נמדדים כל היינות של תעשיית היין הישראלית
יוסי בוזנחמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
יוסי בוזנח מספר על ירדן קברנה סוביניון 1984, היין שהתחיל את הכל והפך לקנה המידה שביחס אליו נמדדים כל היינות של תעשיית היין הישראלית
בתום מערכת הבחירות לכנסת של שנת 1977, ניבטו ממסך הטלוויזיה פניו של חיים יבין, קריין החדשות הראשי של ערוץ 1, שפתח את השידור בהכרזה: "גבירותי ורבותי, מהפך!"
עשר שנים לאחר מכן, כאשר הגיעו תוצאות תחרות היין הבין לאומית החשובה בעולם באותה תקופה, I.W.S.C(international wine & spirit competition), השתררה תחושה דומה בענף היין הישראלי. הקברנה הראשון של יקבי רמת הגולן - ירדן קברנה סוביניון 1984 - זכה במדליית זהב ובגביע השופטים של הקטגוריה.
כוכב בשמי היין הישראלי כוכב בשמי היין הישראלי
במדינה ששתתה באותה תקופה אמרלד ריזלינג מתקתק, סמיון דלוח ויינות רוזה עלובים, האיר לפתע כוכב את שמי היין. לא כוכב חד פעמי, אלא כוכב הצפון של הענף, היין שהוביל את מהפיכת האיכות של יינות ישראל. יין שלאחר שני עשורים של שינויים דרמטיים בתעשיית היין הישראלי, אפשר להגדירו כקנה המידה של יינות ישראל - כולם השוו את עצמם אליו, אם זה היקבים הגדולים שהיו חייבים ליישר קו ומהר, ואם זה היקבים הקטנים שצצו לאחר מכן.
אין ספק שהייתה זו מהפיכה - שילוב בין חזון ואסטרטגיה שיווקית חכמה, בין איזור גידול נפלא שעוד ליקק את פצעי מלחמת יום הכיפורים, לבין התאוששות כלכלית וסיום החרמות על ישראל לאחר הסכם השלום עם מצרים. כל זה נעטף בידע מקצועי מודרני ואיכותי, טכנולוגיה עולמית עילית ונטיעת זנים מודרנית עם הסתכלות קדימה לעשרים שנות היין הבאות (הלוואי והיום מישהו היה מסתכל עשרים שנה קדימה).
כאשר הפרופסור קורנליוס יקר בארץ בתחילת שנות השבעים כדי לבחון את מטעי התפוחים בגולן, לא שיער אף אחד שהוא יגיד: "יין! זה איזור נהדר לגידול כרמים". מאז עבר הרבה יין בירדן ועולם היין הישראלי חייב לאדון קורנליוס רבות על שהפיל להם את התפוח.
זו הייתה תקופה לא קלה עבור תעשיית היין הישראלית - בשנות השמונים היה כאן משבר של ממש, ביקבי כרמל התחלפו מנכ"לים כמעט עם כל בציר ובשנת 1985 נעקרו כאן יותר כרמים מאשר ניטעו. סטוק בדיוק פשטו את הרגל ובקבוק יין על המדף לא זכה לראות תג מחיר של יותר מעשרה שקלים. לתוך הקלחת הזו נכנסו יקבי רמת הגולן. בשנים הראשונות יוצר היין במפעל פירות גולן. מרכז ההשקעות של המדינה לא מיהר להעביר את הכסף המובטח והיו לא מעט קשיים כלכליים בהקמת המיזם וההשקעות, רק לאחר שלוש שנים עבר למשכנו באזור התעשייה של קצרין.
אורי שקד, שהיה אמון על הפצת היין בתחילת דרכו, אמר לי פעם, "היום זה נקרא לחנך? עכשיו הכל בא בקלות, כל אינפורמציה עוברת תוך שנייה. אז לא היה כלום, היינו צריכים להמציא את הכל, לחנך את הקהל, להסביר איך מאחסנים יין, להסביר שלא כל יין הוא אמרלד ריזלינג, זו הייתה תקופה שבה כמעט שמונים אחוז מצריכת היין בארץ הייתה של יינות לבנים פשוטים. עכשיו לך תביא אדום איכותי, שעולה פי ארבעה ואסור לשתות כשקונים. זו הסיטואציה שאיתה התמודדנו בתחילת הדרך".
"גבירותי ורבותי, מהפך!" "גבירותי ורבותי, מהפך!"
התהליך לא היה קצר אך ללא ספק מוצלח והוא הביא את יקבי רמת הגולן ואת סדרת הדגל שלהם, ירדן, אל מרכז ההתרחשות של התעשייה. תוך שנים ספורות הוכתר היין כנושא הבשורה של התעשייה הישראלית וכל מי שרצה ותכנן לייצר יין איכותי, ביסס את תוכניותיו על הקברנה סוביניון ירדן.
גם בנושא המחיר המצב היה כך. היום, במבט לאחור, יינות רמת הגולן מתונים במחיריהם אל מול שפע היקבים הקטנים מטורפי המחירים, אך באותה תקופה היה זה שינוי דרמטי ומחירו של ירדן קברנה סוביניון היה הגבוה ביותר מבין יינות ישראל. כאשר יצא בציר 1989, עליתי אל היקב לטעום ולקנות קצת יין, קיבלו אותי מאד יפה במרכז המבקרים החדש וכשרציתי לקנות אמרו לי, "לא חבל? סע לחנות בעין זיוון, שם היין יעלה לך ארבעה שקלים פחות לכל בקבוק". נדמה לי שהמחיר היה אז 45 שקלים לבקבוק בחנות היקב.
בתחילה ריכז היקב את מאמצי השיווק והתדמית ביצוא ובחו"ל, בין אם בגלל שכך דרש מרכז ההשקעות בכדי לקבל את הכסף ובין אם בגלל שהקהל התקשה לקבל את הסיפור הנפלא ברגע שנתקל במחירים ותמהיל היינות. היקבים בארץ שהיו נתונים בקשיים, ובראשם יקבי כרמל, ניגחו את יקבי רמת הגולן בכל דרך (מצחיק שגם רמת הגולן לא למד מההיסטוריה של עצמו, וכשבאו וקמו יקבים חדשים בגולן, גם רמת הגולן חטא בחטא הכוחנות והעמיד קשיים רבים ליקבים החדשים).
ביקב הבינו שאם רוצים לפרוץ את ההתנגדויות של הקהל הארץ, חייבים להציג לו מותג בינלאומי מוכח, ולמנף את ההצלחה הבינלאומית בארץ. בסוף שנות השמונים נשלחו היינות למספר תחרויות יין מובילות בעולם. נדרשה המון תעוזה מצד ירדן הקטן, לעשות את זה עם היין הראשון שיוצר, אך התוצאות הגיעו ומהר. ירדן קברנה סוביניון 1984, זכה לכבוד מלכים, מדליית זהב וגביע השופטים בתחרות היין היוקרתית I.W.S.C. גם שנה לאחר מכן זכה היין במדליית הזהב והגדיל לעשות כאשר זכה בה גם בתחרות היין של תערוכת וינאקספו בשנת 1989.
היום, כשכל יום מתקיימת לפחות תחרות יין אחת בעולם, וכל יין זוכה לעיטורים כאילו היה גנרל רוסי בסיום מלחמת העולם השנייה, זה נראה פשוט וחסר חשיבות, אך באותה תקופה היה זה כבוד גדול ומנוף שיווקי לפתיחת לב הקהל, הארץ ובעולם.
שנים לאחר מכן, שימשתי אני בעמדת היצוא של יקבי רמת הגולן, זו הייתה גאווה גדולה להסתובב עם יינות היקב ובעיקר עם אהובי משכבר הימים, הירדן הבלאן דה בלאן. אבל כמו שאמר יונתן גפן, זה כבר מסיפור אחר.
היין, היה מרשים מאד עד לפני עשר שנים. נכון שאחיו מבציר 1985 שרד יפה יותר במבחן הזמן, אך גם את בציר 1984 טעמתי לא פעם, ונהניתי עד מאד גם כשהיה כבר בן עשרים ואף יותר. לכבוד כתבה זו, פתחתי את אחרון היינות שהיה ברשותי. שני דברים הפתיעו אותי, ריכוז האלכוהול שנמוך מ-13%, העלה בי את התהייה איך זה שתוך שלושים שנה הוא קפץ בשני אחוז קטלניים שכאלה. והפקק, שהיה במצב מעולה ביחס לגילו, והיווה הוכחה להשקעה העצומה ביינות בחילת הדרך.
והיין? די מת יש לומר. אולי לו היה זה אחד שנשמר במרתף היקב ללא תזוזה במשך שלושת העשורים האלה, היה סיכוי שיראה סימני חיים. אך זה שאצלי שבק חיים והפך לחומץ.
ברוך תהיה ירדן קברנה סוביניון 1984, על שהראית לנו את האור.
