כשאומרים ריוחה, מיד חושבים על ריסקל - ובצדק. יוסי בוזנח מספר על חוזה מחוז היין של ריוחה שאחראי לסיפור ההצלחה
דון קמילו הורטאדו די אמזאגה, הברון דה שירל וקונדה דה קסטרונואבו - עד שאתה אומר את השם הזה כבר מתחמצן לך היין – ולכן זה לא מפליא שהוא ידוע יותר בשמו "הספרותי" המרקז דה ריסקל. שם ארוך כמנהג המסורת אכן היה לו, אך לא דון כשאר הדונים היה הריסקל הזה והוא היה עיתונאי, דיפלומט, ליברל ומומחה להיסטוריה האנגלית, עיסוקים שתרמו עד מאד לרוחו ההרפתקנית והיצירתית ולמחשבה היזמית שפיעמה בו. הידע מבורדו, החזון מספרד כבאסקי ידוע לא הייתה לו ברירה, ועקב המתיחות הפוליטית של שנות השלושים הוא נאלץ לצאת לגלות. הוא הגיע לבורדו ומיד התאהב באזור. את מהלכו הראשון, זה שכעבור שנים התברר ששינה לנצח את היסטוריית היין של מחוז ריוחה, עשה הדון בשנת 1858. כשהיה באנגליה ונחשף לדירוג היין הבורדולזי של שנת 1855 הוא אמר לעצמו "גם אני רוצה כזה". בשנות שהותו בבורדו, נחשף לייצור היין המקומי, למד את כל האספקטים של ייצורו, וחזר לספרד כשהוא מלא כולו באסכולת היין הבורדולזית, שבאותה תקופה ניצבה בפסגת ייצור היין העולמי מבחינת טכנולוגיה, ייננות וטיפול בכרמים. בזכות קשריו הוא מונה לנציג המדינה שאחראי על פיתוח היין המקומי במחוז שלו - אלווסה. הוא מיהר לשכור את היינן הצרפתי ז'אן פינו והקים איתו יקב ניסיוני שאליו הובאו מגוון זנים לבנים ואדומים לצורך בדיקת התאמתם, מתוך מטרה לשפר את איכות היין ולדאוג להתמקצעות של היקבים באזור ריוחה. הניסוי אמנם נכשל, אך במקביל נשכר פינו להקמת ופיתוח היקב של ריסקל ובכך נפתח למעשה עידן היין המודרני של מחוז ריוחה. הבציר הראשון של היקב יצא בשנת 1862 ועד היום הוא הוותיק מבין היקבים הפעילים באזור ריוחה אלווסה ונמנה עם חלוצי היקבים של ריוחה במאה ה-19. יבוא של גפנים מצרפת, תוך התמקדות בזנים האדומים מבורדו, הסתמכות על ידע צרפתי לצורך לימוד והטמעת שיטות הגידול, הייצור והיישון, שימוש בזנים ניסיוניים ובטכנולוגיות חדשות, יישון בחביות קטנות, והתפתחות המשמעותית שהתרחשה בהבנת הכימיה של היין בעקבות גילויו של לואי פסטר, כל אלה תחת ניצוחו של ז'אן פינו, הקוסם מבורדו כפי שכינו אותו הספרדים, הפכו את היקב למוביל. שאיפתו של הברון לשלמות הביאה אותו לבנות יקב מודרני, ולשם כך שכר את האדריכל ריקרדו בלסולה, שנשלח לסקור את יקבי בורדו וללמוד את מבנה היקבים כדי שיוכל לתכנן כזה שיתאים בדיוק לצרכי ריסקל. היקב הישן משמש עד היום כמחסן וכספרייה ההיסטורית של היין ביקב, ונמצאים בו יינות מכל שנות הבציר שיוצרו בו אי פעם. אחד המצליחים בעולם. מרכז המבקרים של היקב הברון דה ריסקל היה גם הראשון לבקבק את היין באחוזת הייצור, זאת בתקופה שבה מעל תשעים אחוז מהיין הספרדי נמכר בחביות ומיכלים. ב-1874, הציג הברון בתחרות היין בווינה, את יינות בצירי 1862 ו-1869, שזכו במדליות זהב. הצלחתו בתחרות בריסל שנערכה ב-1910 הייתה גדולה עוד יותר, ולאות כבוד, הוא עוטר בצלב ההצטיינות החקלאית של המלך ויינות היקב הפכו ליינות האירוח של ארמון המלוכה. ההצלחה הייתה גדולה, אך בעקבותיה הגיעו זיופים. כדי להילחם בתופעה, המציא הברון את שזירת חוט הזהב על בקבוקי היין היקר, כך שבכדי לפתוח את הבקבוק, היה צורך לקרוע את החוט שנשזר והודבק אל הקפסולה. תהליך שהפך מהא מאד לסימן ההיכר של כל בקבוקי הרזרבה והגרן רזרבה מאזור ריוחה. בשנת 1986 יצא לראשונה הברון דה שירל, מעין סופר "ריוחאן" של ריסקל - טובי ענבי הטמפרניו של היקב התכנסו יחד עם "זנים ניסיוניים" שהיו לא אחר מאשר קברנה סוביניון מכרמים עתיקים שבבעלות היקב, אך מפאת איסור השימוש בהם בבלנד הריוחה מקלאסי, הוגדרו כזנים ניסיוניים. כיום נחשב ריסקל, לאחד מהיקבים הגדולים החשובים של ריוחה יחד עם מרקז די מורייטה, לה ריוחה אלטה ומנטצ'ילו - הנבחרת הקלאסית שיצרה את ריוחה בחצי השני של המאה ה-19. בבעלות ריסקל שליטה על כ-500 הקטאר של כרמים והוא היחיד מבין יקבי ריוחה הגדולים, שמייצר יין אך ורק מענבי איזור אלווה. לא רק בריוחה פועמת רוח הריסקל, בשנות השבעים שוב תקפו רוחות ההרפתקנות את הריסקלים, והם פנו לפרופסור אמיל פיינו מבורדו על מנת שיאתר איתם את איזור היין הנכסף. הבחירה נפלה על יינות לבנים ואזור היין שהוחלט עליו היה רואדה, היין הראשון יצא אל השוק בשנת 1972, ובשנים שלאחר מכן פעלו במרץ להכרת רואדה כאזור יין נפרד, עד שזכה לסיווג DO שלו בשנת 1980. הריסקלים לא עצרו בייצור יין, וכשהחליטו להפוך את אחוזת היין שלהם לגן עדן תיירותי יינני, פנו אל האדריכל פרנק גרי, זה שעיצב את הגוגנהיים בבילבאו, וביקשו ממנו שיעצב את מרכז המבקרים והספא באותו סגנון מרכז המבקרים הפך לאחד ממרכזי המבקרים הפופולריים בעולם היין ומתארחים בן יותר מ-100 אלף מבקרים בשנה. בבציר 2001 החליט היקב גם לייצר סדרה מיוחדת שתוקדש לאדריכל גרי. ויווה אספניה, סלוד!