יאיר גת השתתף בהשקה החגיגית של 'ירדן קצרין 2013' שנערכה בנמל תל-אביב המהביל. אפשר להתווכח על הלוקיישן, אבל מסתבר שמהיין המרשים אפשר ליהנות כבר עכשיו. אפילו ליד הים...
יאיר גתמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
יאיר גת השתתף בהשקה החגיגית של 'ירדן קצרין 2013' שנערכה בנמל תל-אביב המהביל. אפשר להתווכח על הלוקיישן, אבל מסתבר שמהיין המרשים אפשר ליהנות כבר עכשיו. אפילו ליד הים...
ירדן קצרין, יין הדגל של 'יקב רמת-הגולן', מעורר אצלי לא מעט אסוציאציות, הדק של נמל תל-אביב, המיקום שנבחר להשקת 'קצרין 2013", אף פעם לא היה אחת מהן. איך קשור יין שנכתב עליו כי הוא "יהיה נפלא במיוחד לצד מאכלים עשירים כמו זנב שור, פריים ריב קלאסי, או ברווז שלום ברוטב שזיפים", לחוף הים התיכון? איך אפשר להתרשם ממנו באוויר הפתוח? איך אפשר ליהנות ממנו בחום הזה?
ירדן קצרין 2013 - המגע הרך והידידותי שלו, גורם לו להיות אחד הקצרינים הנגישים ביותר שזכורים לי... (צילומים: דרור סיתהכל) המגע הרך והידידותי שלו, גורם לו להיות אחד הקצרינים הנגישים ביותר שזכורים לי... (צילומים: דרור סיתהכל)
כדי לנסות למצוא תשובות לשאלות הללו, לקחתי אחר צהריים חיובי ונסעתי לנמל, אל מתחם 'בר מארץ היין'. המתחם, שהוקם השנה בפעם הרביעית, כלל חמישה ברי יין שלכל אחד מהם נושא משלו, והבר שהוקדש למבעבעים נראה כמו מקום אידיאלי להתחיל בו ערב מול הגלים.
מעצמת מבעבעים
פתחתי עם טעימה של 'גמלא השמורה ברוט' הלימוני, והמשכתי אל 'ירדן ברוט רוזה 2011' הנהדר. היו שם גם בקבוקים של טיארז', תערובת של יין מבציר 2007, סוכר ושמרים, שיום אחד תהפוך ל'בלאן דה בלאן LD', 'בלאן דה בלאן LD 2005' המורכב, ו'בלאן דה בלאן 2009', שנמצא באחת התקופות הטובות שלו. זה היה מפגן יכולות מרשים והוכחה להפיכתו של 'יקב רמת-הגולן' למעצמת מבעבעים. חושבים שהגזמתי? תראו לי עוד יצרן מקומי שמסוגל להעמיד בר כזה.
ההשקה עצמה התקיימה סביב בר גדול, בחלק המוגבה והקרוב לים של המתחם, במה שניתן היה להגדיר כאזור אסון אקוסטי, בין הביטלס שהפציצו מהרמקולים של פסטיבל 'דוק אביב', לבין מערכת נוספת ולא פחות חזקה, שנתנה את המיטב של שלמה ארצי. האוזניות האלחוטיות שקיבלנו, הצליחו לסנן חלק מהמהומה. ויקטור שונפלד, היינן הראשי של היקב, שהיה מצויד במיקרופון כדי להתמודד עם הקולות של פול, ג'ון ושלמה, נראה די משועשע מהסיטואציה.
ירדן קצרין 2013
היין הראשון שטעמנו, בטעימה עיוורת, היה בוגר, בצבע אדמדם נוטה לחום, עם ריחות של פרי בשל, עשבי תיבול ותבלינים וסיומת מרירה. "מאיזה בציר הקצרין הזה?", שאל אותנו ויקטור. רוב התשובות בצד שלי, גם זו שאני נתתי, התמקדו איפשהו בתחילת שנות האלפיים. אבל כשוויקטור שלף את שנת הבציר: 1993, יכולתי לראות לפחות לסת אחת נשמטת, מסביב לבר. למרות שעל הטעמים והריחות של היין הזה אפשר להתווכח, מבחינה טכנית אין ספק כי מדובר בהישג מרשים.
המשחק המקדים הבא היה "אתגר המרכיבים". לכוסות שלנו נמזגו יינות מארבעת הזנים שמרכיבים את 'קצרין', לפחות בבצירים האחרונים: מלבק, מרלו, קברנה סוביניון ופטי ורדו. היינות הצעירים היו תחת השפעה ניכרת של חביות, ולא ברור אם הם אלה שיגיעו בסופו של דבר ליין הסופי, למרות זאת, היה מעניין לטעום אותם זה לצד זה. לתת סימנים בעשבונית הלחה של המלבק, בפרי האדום של המרלו, במבנה של הקברנה סוביניון, ובעוצמות של הפטי ורדו. ואז הגיע חתן השמחה.
לא חייבים לחכות
בציר 2013 היה מעולה, כך התברר, גם ברמת-הגולן. חורף גשום, אביב חם, קיץ קריר והעדר מזג-אוויר קיצוני הביאו, לדברי אנשי היקב, להבשלה מושלמת, והבציר, שהחל בשבוע איחור, הסתיים בדיוק בזמן. 'קצרין 2013' נעשה משמונים וחמישה אחוז קברנה סוביניון, תשעה אחוז מרלו, חמישה אחוז מלבק וארבעה אחוז פטי ורדו. כל אחד מהמרכיבים התיישן בנפרד שנה וחצי בחביות ולאחר הבלנד הסופי חזר היין אל אותן חביות לשישה חודשים נוספים.
ריחות הפרי של היין הצליחו איכשהו להתגבר על הרוח מהים ועל הרעש מהנמל. הם היו נקיים וטובים ולצדם אפשר היה להריח גם עשבי תיבול, אדמה, תבלינים מתוקים, עלים יבשים ועץ מעושן. הטעמים היו מרוכזים ורעננים, המבנה מוצק והסיומת ארוכה ומלאה כל טוב. מה שאהבתי בו יותר מכל היה המגע הרך והידידותי שלו, שגורם לו להיות אחד הקצרינים הנגישים ביותר שזכורים לי. יין שלמרות פוטנציאל ההתיישנות המרשים שלו, אפשר ליהנות ממנו כבר עכשיו. אפילו ליד הים.
