מי מתחכך? יינות יקב 'רופינו'

יאיר גת השתתף בטעימת יינות חגיגית שערך נציג יקב 'רופינו', מהיצרנים הגדולים של טוסקנה. זה היה כרוך בלא מעט חיכוכי כתפיים, אבל בסוף הוא הצליח לחזור הביתה בשלום עם כמה רשמים מעניינים...

איטליה, לפחות במה שקשור ליין, היא ארץ של מספרים גדולים. היא מחולקת לעשרים אזורים – עם זה אפשר איכשהו להסתדר, שבהם – וכאן העניינים מתחילים להסתבך, משובצים יותר משלוש מאות שמות מקור (DOC) ואם זה לא מספיק מבלבל, גדלים בה יותר משלוש מאות וחמישים זנים מקומיים. המספרים הגדולים אפיינו גם את הביקור של נציג יקב 'רופינו', מהיצרנים הגדולים של טוסקנה, שאירח עיתונאים ואנשי יין ב'נונו', מהמסעדות הטובות של הוד-השרון. היו שם המון אנשים והיה שם המון יין, שבשביל לטעום אותו, נאלצתי להיאבק, כתף אל כתף, עם אנשים שהתחילו לשתות הרבה לפני. אבל אם כבר הגעתי עד הוד-השרון, חשבתי לעצמי, שכדאי שלפחות אחזור עם כמה רשמים.

את הקערה הגדולה שבה נחו על הקרח כמה בקבוקי 'רופינו אורבייטו קלאסיקו 2015' (39 ₪) לא יכולתי לפספס. ליקב המשפחתי, שהוקם בשנת 1877 באזור קיאנטי קלאסיקו, יש לא מעט יינות גדולים ומרשימים ממנו, אבל אף אחד לא חביב כמותו. סיימתי את הכוס הראשונה, לקחתי אוויר והמשכתי לאדומים. מבחינת המחיר, 'רופינו קיאנטי 2015' (39 ₪) הוא אחיו התאום של ה'אורבייטו', מבחינת החוויה אפשר להגדיר אותו כתאום המרושע שלו. זהו יין ישיר ועצבני, עם ריחות פרי טרי, פלפל ירוק ופרחים, חמיצות גבוהה, מרקם מחוספס וסיומת קצרצרה. ביס של פיצה יכול היה לעזור מאוד במקרה הזה, רק שבשלב זה לא הייתי מוכן לוותר על המקום שלי בתור ליין, לטובת התור לפיצה.

מפוצץ באנרגיות

'קיאנטי קלאסיקו רזרבה דוקלה 2013' (110 ₪), שמוגדר כקיאנטי המסורתי של 'רופינו', סימן את המעבר ליינות רציניים יותר. זהו יין קלאסי שבשלב זה של חייו מתאפיין בריחות פרי רעננים, עשבי תיבול ואדמה, לצד ריחות עץ חרוך שהולכים ומתמעטים ככל שהוא מתאוורר. הטעמים שלו מאוזנים מאוד, החמיצות טובה והסיומת ארוכה. כשהוא מתיישן בתנאים טובים, כך התברר לי מיד לאחר מכן, הוא פשוט מדהים. 'רזרבה דוקלה 1977', הציג ריחות וטעמים של מרמלדה, תאנים, חבושים, ערמונים, תה שחור פירות יער, פרחים מיובשים ועשבי תיבול, טעמים מאוזנים וסיומת מורכבת. ל'רזרבה דוקלה 1988' היו ריחות של פירות יבשים, חרובים, גבינה ותות עץ, חמיצות נפלאה ואנרגיות שיכולות להספיק לכמה יינות צעירים ממנו.

הבא ברשימה היה 'קיאנטי קלאסיקו רזרבה דוקלה אורו 2012' (190 ₪) שהתאפיין בריחות מהודקים של פרי טרי ועשבי תיבול, במרקם חלקלק ונעים, טעמים מאוזנים להפליא וסיומת ארוכה. זה יין שצריך סיבה טובה מאוד להיפרד ממנו, כמו 'לודולה נואובה וינו נובילה דה מונטפולצ'יאנו 2013' (95 ₪), שהיה הבא ברשימה. יין אדמתי, מחוספס ומלא אופי.

'מודוס טוסקנה 2013' (179 ₪), המודרני, התנהג בנימוס כמו שסופר-טוסקן יודע להתנהג, עם מבנה עגלגל, מרקם מלוטש וטעמי פרי מרוכזים ומתובלים, ו'גראפונה מאזי די מונטלצ'ינו 2011' (289 ₪) - ברונלו שהתיישן שלוש שנים בחביות, סגר את הטעימה עם ריחות הרמוניים של אדמה, עור ופירות יער, מבנה מרשים ומרקם רך.

למרות הקשיים האובייקטיביים – תודה לך האיש עם הסיגר שהתעקשת לעמוד ביני לבין ה'דוקלה 77' שלי, הצלחתי ליהנות ואפילו להתרשם מהיקב הגדול הזה, שלמרות המספרים הגדולים מצליח להציע תמורה הוגנת בכל רמות המחיר.