אבירם כץ, מנערי המועצה, סוגר השבוע עוד עשור וכיאה למעמדו הוא מדגם לעצמו נסיעת יומהולדת נרקיסיסטית לקוניאק ולפריז. רגע לפני משבר השלושים הוא חולץ פקק מעוד בקבוק יין, מוזג לעצמו כוס ומתבכיין שהחיים שלו ממש קשים. טוב, מי אמר שקל להיות נסיך...
אבירם כץמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
אבירם כץ, מנערי המועצה, סוגר השבוע עוד עשור וכיאה למעמדו הוא מדגם לעצמו נסיעת יומהולדת נרקיסיסטית לקוניאק ולפריז. רגע לפני משבר השלושים הוא חולץ פקק מעוד בקבוק יין, מוזג לעצמו כוס ומתבכיין שהחיים שלו ממש קשים. טוב, מי אמר שקל להיות נסיך...
גם אם אעמוד במרכז העיר, יד אחת על הלב והשנייה אוחזת ספר תנ"ך ואשבע שבאמת חיבבתי את היין שנדבר עליו היום, גם אז אני בטוח שרבים לא יאמינו לי. תכל'ס, אני וספר תנ"ך ביד כבר נשמע לא אמין. אבל אני נשבע לכם, היום אני ממליץ על יין שלכאורה הוא אם כל החטאים.
הח"מ דוגל בענישה כבדה של ייננים המייצרים פינו נואר מחוץ לבורגון (צילומים: אבירם כץ) הח"מ דוגל בענישה כבדה של ייננים המייצרים פינו נואר מחוץ לבורגון (צילומים: אבירם כץ)
מדובר ביין שמגיע מצ'ילה, לא בדיוק ארץ היין המועדפת עלי (שלא לומר: לא בדיוק חצי הכדור המועדף עלי), מזן פינו נואר (והרי הח"מ דוגל בענישה כבדה של ייננים המייצרים פינו נואר מחוץ לבורגון, וגם ענישה כבדה לחלק מהייננים שמייצרים פינו נואר בבורגון, אבל זה כבר למדור אחר), ואפילו יש פה סוכר שיורי שנשאר, כך שעל התווית האחורית מתנוססת אזהרת המסע "יין אדום חצי יבש".
ובכל זאת, אני שותה את היין, מכרסם "בייגלה שטוחל'ה" (כך במקור) באריזה שמתהדרת בהומור דלוח אף יותר מטעם הבייגלה עם כיתוב של "זהירות! טעים במיוחד!". ולחשוב שהתוכנית המקורית שלי היום היתה לברוח לצהריים קטן בפרונטו, כי יש דיבור על שלווים קטנטנים וטריים שהגיעו מרמת-הגולן.
אבל אז טלפון רודף טלפון, עורכים זועמים, שותפים כועסים, בוסים זעופים, ואני בכלל לא מדבר על כל החברים המאוכזבים שכבר אי-אפשר לקבוע פגישה איתם. כן יקיריי, זה אולי לא תמיד נראה כך מהצד, אבל אני באמת עובד קשה. קשה מאוד אפילו, אם יורשה לי.
אז אמנם כל הלחץ של הימים האחרונים הוא כי צריך לסיים הכל עד יום ראשון, לפני שאני טס לביקור של יומיים בקוניאק אצל רמי מרטן ואז עוד שלושה ימים בפריז, שאלו יחסית צרות טובות. אבל צרות הן צרות, ואת העבודה יש לבצע.
אז במקום שלווים צעירים ואיזה בורגון גראן קרו (הלו, זה סופ"ש של יומהולדת 30. מותר לי), אני מוצא עצמי עם בייגלה ופינו נואר צ'יליאני. עד כאן הרחמים העצמיים. המארחת שלי בצהריים האלו צריכה ללמוד למבחנים אקדמיים, מהז'אנר המשמים והנורא ביותר שידוע לאנושות, ואני תמיד שמח לעבוד ולכתוב לצד אנשים שסובלים יותר ממני.
אגב, למען הגילוי הנאות, היא אהבה את היין פחות ממני ובחצי הבקבוק עברה לבירה - מה שהותיר לי יותר יין, שרק הלך והתחבב עלי עם הזמן. אז מה בעצם היה לנו הצהריים האלו, לצד בחורה יפה שמשננת פסקי דין?
קונו סור (Cono Sur) הוא יקב צ'יליאני, אחד המובילים שם, שהוקם ב-1993, המייצר יינות ממגוון זנים בינלאומיים, מאוד בעניין של איכות הסביבה ועבודה ירוקה, ומשרעת רחבה של תוויות ומחירים.
סדרת ביצ'יקלטה היא סדרת הבסיס של היקב, והיא מתהדרת בתווית באמת מקסימה עם איור של אופניים. קפסולות צבעוניות, פקקי הברגה, זכוכית קלה - כל מה שצריך כדי לשדר קלילות ושמחה, בדיוק כמו שאני אוהב לפגוש ביינות זולים ופשוטים לשתייה יומיומית.
באתר היקב מתארים את הפינו נואר הזה כ"סקסי, טהור ופשוט" ואפילו בלשונית ההתאמה לאוכל מציינים כי "אם מזמינים אוכל - פיצה פטריות או סושי יהיו נהדרים", ואני מאוד אוהב את השיח הזה, הכן והפשוט, ושאף אחד לא מנסה להמליץ לי על בשר ציד ברוטב פורצ'יני טריות שילך מצוין עם יין בחמישים שקל.
טיפונת עץ קצת תומך בפרי המתפרץ, אלכוהול סביר ביותר ולא מורגש (13.5%), ורמת 'שתיות' גבוהה למדי. אי-אפשר לפספס את האופי ה'פינואי', וזה לא מובן מאליו ביינות מהז'אנר הזה. נכון, המתיקות קצת מוגזמת, ומדובר ביין סופר-דופר חנפן, לא הטעם האישי שלי בדרך-כלל.
אבל המעטפת הנכונה הזו הופכת אותו לחביב עלי מאוד, ואני בהחלט יכול לראות אותו להיט גדול בקרב צעירים, אם היינו מדינה נורמלית עם אנשים ששותים יין, גם בתור דרינק של מסיבות ביתיות, בעיקר בקרב סטודנטים תפרנים. כך לפחות נדמה לי.
אבל מה אני מבין במדינה שלנו, ואיך אני קשור למקום הזה שהולך עוד רגע לבחור שוב את ביבי לראשות הממשלה. אני רק מנחם את עצמי עם קצת יין, ושמח לגלות חבר חדש מצ'ילה. אבל אז אני אומר לעצמי שאמנם פספסתי שלווים בפרונטו, אבל עוד כמה ימים אני בפריז והשמועה אומרת שגם שם אפשר למצוא איזה שלו טוב, ופינו נואר מבורגון, כך שהייאוש ייעשה יותר נוח.
Cono Sur, Bicicleta, Pinot Noir 201349 שקל. יבוא: שקד
