למרות הגשם שהפתיע צריך לחשוב איך מתכוננים לקיץ שמתקרב. ליאור הרגיל מספר על הפלאגון ויוצא בקריאה נרגשת ליצרני היין המקומיים
ליאור הרגילמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
למרות הגשם שהפתיע צריך לחשוב איך מתכוננים לקיץ שמתקרב. ליאור הרגיל מספר על הפלאגון ויוצא בקריאה נרגשת ליצרני היין המקומיים
הקיץ בדרכו אלינו (אפילו אם היום זה לא נראה ככה) וכל חובב טיולים שרוצה דרינק קטן בשטח צריך לחשוב מהם פתרונות השתייה ואיך לדאוג למשקה צונן בימים חמים. למי שיש רכב גדול ומצויד מספיק יכול להשתמש במקררים שניזונים מהחשמל של המכונית (אבל המכונית חייבת להיות מונעת), אפשר להשתמש בפתרון המסורתי של צידניות עמוסות לעייפה במשקאות, אבל אנחנו, שמקפידים המנעות משתייה לפני ובזמן נהיגה, מנסים לרכז כמה שיותר נוסעים במכונית, מה שלא משאיר בה מקום רב, שלא לדבר על מזון שצריך להביא.יש את האופצייה של קרח יבש אבל קשה לעבוד איתו - במגע ישיר הוא מקפיא בקבוקים ופחיות עד כדי פיצוץ ואם עוטפים אותו במגבות או בכל אלמנט מבודד אחר, הוא רק שומר על קור ולא מסוגל לקרר מוצר חם שעמד בשמש. אפשר לקרר מים בצידנית בעזרת גז דחוס (המיכלים שדוחפים את הבירה מחבית), אבל זה פתרון לא ריאלי עבור רוב האוכלוסייה.
מי אם לא האוסטרלים יחשוב על פתרון כזה מי אם לא האוסטרלים יחשוב על פתרון כזה
גם כשמוצאים פיתרון קירור סביר, נשאלת השאלה - מה שותים? ברור שבקיץ בירה היא המוצר המתבקש, אך גם כאן ישנן סוגיות קרדינליות - בקבוקים תופסים משקל ומקום, ולכן אנו נאלצים לפנות לפחיות, אולם אליה וקוץ בה – פחיות לא מציעות אופציות שתייה איכותיות - ולא, רבותי, גינס ומרפי לא מתאימות לשתייה בחוץ בזמן שרב, וכמו כן מגיעות רק בנפח של חצי ליטר - מידה כייפית בפאב ממוזג עם ברז קר מאוד אבל לא תחת השמש הקופחת.
יגיד האח בוזנח, מה לכם העבודה הזאת?השתגעתם לצאת מהבית בחום? נכון, הוא צודק, אבל המציאות לפעמים מכופפת את ידם של סרבני השמש הגדולים ביותר. לאחר מחשבה ארוכה נזכרתי במוצר שכמעט לא הגיע לארץ, ובטח לא נקלט בה - הפלאגון.
פלאגון (flagon היא מילה עתיקה לתיאור כלי קיבול ליין. באוסטרליה קוראים לזה goon בקיצור), קאסק יין, ג'אג יין, יין בקופסה (boxed) - כולם שמות שונים לתיאור אותו מוצר. בשנת 1965 המציא יינן דרום אוסטרלי בשם תומאס אנגוב דרך זולה למכור יין בכמויות קמעונאיות גדולות - הוא ארז את היין בשקיק (נאד) פלסטיק בנפח גאלון (4.5 ליטר) וארז אותו בתוך תיבת קרטון. הפטנט אמנם נקלט אבל שימש רק במסיבות בהתחלה מכיוון שברגע גזירת קצה השקיק היה צורך לסיים את היין. שנתיים מאוחר יותר שוכללה ההמצאה ע"י צ'ארלס מאלפאס ויקב פנפולד - השקיק הפך מטאלי והורכב עליו ברז פלסטיק שדאג לוואקום תמידי ואיפשר את שמירת היין מחמצון. עד היום זו צורת הפלאגון.
בארץ המוצא זכה הקאסק להצלחה רבה, בתחילה אמנם הוא סבל מתדמית ירודה עקב מחירו הנמוך וסוג הקהל שאימץ אותו, אבל ברבות השנים הבינו ייננים שאפשר לארוז בו גם יינות איכותים וכך להנגיש יינות שאחרת היו עומדים על המדף. במקומות אחרים כמו בריטניה ואח"כ מדינות אחרות באירופה אימצו את הפטנט בחום (חישבו על כמויות העתק של יין בספרד ופורטוגל שלא מבוקבקים כל שנה). למרות דחייה בשנים הראשונות הרי שגם בארה"ב התחילו לאמץ את הקאסק יותר ויותר.
היתרונות רבים - הפחתת עלויות שינוע, הפחתת עלויות בקבוק הזכוכית, וכפועל יוצא מכך, קבלת מוצר זול וירוק יותר. גם לאנשי המסיבות הקאסק מהווה פיתרון מושלם עקב הכמות (הפלאסק מגיע במגוון נפחים, שמתחילים לרוב ב-1.5 ליטר) ועקב היכולת לעמוד בפני חימצון ושבר לאורך זמן. אם נחזור לדילמת מסיבות שטח, הרי שעל ידי הוצאת נאד המתכת מתוך הקופסה קל לצננן בקלות את היין (לבן או רוזה בבקשה) ובהתכווצות הנאד אנו מרויחים מקום למוצרים אחרים כמו בירה.
כמו שציינתי כבר, מזה מספר שנים גם יקבים נחשבים ביותר אורזים יינות איכותיים בצורה זאת. אז הנה קריאתי גם ליבואנים ובעיקר ליקבי הארץ - אם אתם רוצים להעלות את צריכת היין הפתטית בארץ ולהפוך יין למוצר נגיש יותר, הרימו את הכפפה וצאו מן הקופסה, או יותר נכון - היכנסו אליה.
