איך הפך שאבלי לאחד היינות הלבנים הכי נחשבים בצרפת, מי היה האיש שגרם לכך ומה הקשר של כל זה לבית כנסת מהמאה ה-12?
יוסי בוזנחמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
איך הפך שאבלי לאחד היינות הלבנים הכי נחשבים בצרפת, מי היה האיש שגרם לכך ומה הקשר של כל זה לבית כנסת מהמאה ה-12?
כשאומרים שאבלי מיד מתמלא חלל הפה ברוק מרוב חשק לנוזל הפלאי הזה. שאבלי מבחינתי הוא תמצית העונג שיין לבן יכול להעניק לנו - חד כמו סכין גילוח, מדויק ומרגש, נוחת לתוכך כמו פצצת עומק, לרגע אתה חושב, על מה כל הסיפור, ואז הוא מתפוצץ בתוכך בעושר טעמים נפלא וברעננות שנדיר למצוא היום בעולם היין העמוס פרי בשל, העצי, הכל כך אלכוהולי.
חייו של השאבלי לא תמיד היו כאלה שמחים ומלאי ביקוש. במאה השנים האחרונות ידע האזור עליות ומורדות, מלחמות העולם היכו בו ללא רחם, מיקומו הצפוני והקר מירר את חיי המגדלים והרגולציה הקשוחה לא פחות.
שאבלי פבר רוחב חד כמו סכין גילוח, מדויק ומרגש
סיום מלחמת העולם השנייה הותיר את אזור שאבלי חבול ועגום, רוב היצרנים שמו דגש על יצור מקסימלי של יין ולא על איכות. מגדלי האזור נאנקו תחת קשיי היום יום ורק פיללו שבניהם לא ימשיכו בדרכם. כזה היה מצבה של משפחת המגדלים והייננים פברה, שבנה וויליאם רצה בכל מאודו להמשיך בעשייה המשפחתית בת מאות השנים, ואילו אביו רצה להרחיק אותו ככל הניתן מגורל החקלאי קשה היום, ושלח אותו לפריס ללמוד ולחפש את עתידו. פברה הצעיר סיים ללמוד ואף הצליח לא מעט בעיר האורות אך כמו פרפר חזר אל האש הקטלנית והתייצב בבית המשפחה כשכולו אומר "אותי מכאן לא תזיזו". מהלך שגרם למריבה משפחתית אדירה ולניתוק הקשרים עם אביו למשך חמש שנים.
אך פברה הזה לא היה כשאר הפברים, בסוף שנות החמישים הוא הקים יקב, תוך הבלטה ומיקוד שיווקי ויחצ"ני של נכסי שאבלי, הקרקע, הקרבה קונספטואלית לבורגון ולסנסר שהיו מוניטיניים יותר. הוא הבין פילוסופית את עוצמתו ויחודו של אזור שאבלי. היקב הוקם על בסיס חלקות הכרמים המשפחתיות, שטח צנוע של 7 הקטר היה כל שעמד לרשותו בהתחלה, אולם פברה הוסיף וקנה אדמות וכרמים, תוך שהוא ממקד את כל יהבו בחלקות העילית ההיסטוריות של האזור ובייצור יין האיכותי ביותר שיכול היה, במטרה להקנות להן את אותה הילה שזכו לה השכנים במרסו ובפוליני מונטרשה. עם השנים הפך לגדול בעלי הכרמים בשאבלי, תוך שהוא מחזיק נתח מרשים של 16 הקטר כרמים בחלקות הגראן קרו של שאבלי, ובלא פחות משישה מתוך שבעת הכרמים הנחשקים האלה, כאשר את חלקת הגראן קרו השביעית, בלנשו, משלים היקב בקניית ענבים.
עם השנים הפך וויליאם פברה לאחת מהדמיות המייצגות ביותר את המחוז, ובזכות הלהט הרב שלו וגאוותו הפטריוטית, כמעט מילה נרדפת לשאבלי. הוא לא היה חף משגיאות - גדילה מהירה מדי, מאמץ יתר להשגת כרמים, גם במחיר עימותים וחוסר שיתוף פעולה מצד שאר היקבים שלא הסכימו לראות בו שופר לעשייתם, ויותר מהכל השתדלות מסחרית למצוא חן בעיני השוק האמריקאי, תוך שימוש בחביות עץ חדשות ואיבוד קל של אופי השאבלי החד והבלתי מתחנף. בשנות התשעים הבין פברה טעותו וריסן עד מאד את השימוש בחביות אלון, תוך שהוא חוזר לאיטו אל הקו המקורי והמסורתי. המהלך הגדול היה כאשר קרס בית היין הבורגוני בושאר פר בבון, וענקית השמפניה הנריו השתלטה עליו, מהר מאד הם הגיעו אל ווילאם פברה, שהיה כבר בן 70, וזה מכר להם את היקב תוך שהוא נשאר בו ליצירת המיזוג האופטימלי. הנריו שכרו את אחד ממוכשרי הייננים והביאו איתם סגנון וידע גם מבושאר פר. כמו גם מלאי עצום של חביות ישנות, אשר התאימו בצורה מושלמת לסגנון היין שנעשה ביקב ווילאם פברה. כן, הם גם שינו את שם היקב, מדומיין דה מאלאדייר כפי שקרא לו פברה, לוויליאם פברה עצמו, בו ראו את הכוח המיתוגי החשוב ביותר שיש להם.
בעשור האחרון התעדנו והשתפרו היינות באופן דרמטי, חלקות הגראן קרו והטובות בחלקות הפרמייר קרו, מייצרות יינות יוצאים מן הכלל, תוך שמירה על הבידול והמאפיינים של כל כרם.
הכרמים של פבר בשאבלי הכרמים של פברה בשאבלי
ומה עם ווילאם פברה עצמו? חשבתם שהזקן הדינאמי הזה יצא לפנסיה? אז לא, הוא חקר את מרכז שאבלי ומצא שהיהודים היו בה חלק מאד משמעותי בתחילת ימי הביניים, ולאט לאט התאהב בסיפורם ובתרבותם, כשתוך כדי הוא מתקרב לישראל וליינותיה.
היסטורית יהדות שאבלי היתה חלק משמפיין, והיתה בה קהילה מרשימה במאה ה-12, אך כמו על יהודי שמפיין ושאר אירופה, גם כאן נגזרו עליהם גירושים מגירושים שונים, שהאחרון בהם התרחש בסוף המאה ה-14, תוך שבית הכנסת העתיק נשאר בחורבנו במשך מאות שנים.
פברה סקר את המבנה המט ליפול, השיג את התוכניות המפורטות, תוך החלטה להשקיע ולהחזיר את בית הכנסת העתיק במרכז שאבלי לחיים. פרוייקט אדיר זה לקח יותר מחמש שנים ובשנת 2007 נחנך מחדש בסימטה הקטנה הנקראת רחוב היהודים 10, בית הכנסת המשוחזר של שאבלי.
כיום משמש בית הכנסת לאירועים של הקהילה, טעימות יין כשר ואירועים יהודיים שמגיעים מחוץ לשאבלי.
אני לא אדם דתי, ורחוק עד מאד מאמונה ומאלוהים, אך כשהגעתי לשאבלי בשנת 2009, מאד רציתי לראות את בית הכנסת כפי שתיאר אותו פברה ההזקן והכמעט חרש, שנתיים קודם כשביקר בישראל. להכנס לשאבלי, לחכות שעתייים בכדי שיגיע מישהו לפתוח את הדלת. תוך שאני מקלל את טיפשותי ומדוע החלטתי לבוא לראות בית כנסת. הרי יש כאלה בלי סוף ויכולתי לשתות בזמן הזה איזה ואיון משובח... אבל לא, הייתה בי צמרמורת של גאווה כשנכנסתי סוף סוף פנימה, והרבה יותר מזה, תודה וברכה לווילאם פברה העל שימור פיסת התרבות הקסומה הזו בלב שאבלי.
אז אני מרים כוס שאבלי לחייך מר פברה.
