מאופקים, לא מנסים להרשים אבל לגמרי עושים את העבודה - אבירם כץ מבסוט מהיינות הפשוטים של רקנאטי, יינות של סופרמרקט במובן הטוב של המילה, כמו באירופה
אבירם כץמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
מאופקים, לא מנסים להרשים אבל לגמרי עושים את העבודה - אבירם כץ מבסוט מהיינות הפשוטים של רקנאטי, יינות של סופרמרקט במובן הטוב של המילה
בטור האחרון המלצתי על יין ב-61 שקלים, חריגה של 11 שקלים מהמטרה שמדור זה שם לעצמו. "הסטייה של היום היא הנורמה של המחר" עקץ אותי יינן שנון באחד הטוקבקים (ייתכן שזוהי סתם קנאה של מי שלא עושה יינות זולים בעצמו ולא זוכה כאן לסיקור?) אז כפיצוי על החריגה האחרונה, היום יש לנו ממתק של ממש. אמנם תג המחיר הרשמי כאן הוא 45 שקלים, אבל באינטרנט מוצעים מחירים זולים יותר משמעותית, ועם המבצעים הנכונים מדובר בקלות על יין של "3 במאה". אני מדבר על צמד היינות הבסיסיים של יקב רקנאטי, יסמין אדום ויסמין לבן. שני יינות, שהם כל מה שיין שולחני וזול צריך להיות.
בעבר היינות האלו היו מה שנהוג לכנות "יין חבלים": חבל לזרוק את זה, חבל לזרוק את זה, אז מערבבים הכל ביחד. התוצאה, על פי רוב, הייתה בהתאם. אבל כבר כמה שנים שאיכות יינות הבסיס עולה בהתמדה. יקב רקנאטי, אם מישהו ישן בחמש השנים האחרונות, חתום על אחד המהפכים המרשימים בביצה הקטנה שלנו. ב-2008, עם צוות ייננים חדש (גיל שצברג ועידו לוינסון), הם התחילו בתהליך של שינוי סגנוני מהותי למדי. מיקב שמחפש להפציץ - בעץ, באלכוהול ובבשלות הפרי, הם הפכו לנושאי הדגל של החיפוש אחר אלגנטיות ואיפוק.
יין של סופרמרקט - אבל באירופה יין של סופרמרקט - אבל באירופה
גם תדמיתית ושיווקית הם הצליחו לחולל מהפך - אני זוכר שעד לפני כמה שנים הקהל במסעדות היוקרה בכלל לא היה מוכן לשמוע על רקנאטי, יינות של "סופרמרקט" היו מכנים אותם בזלזול. היום רקנאטי כבר מככבים בכל מסעדת יוקרה בארץ, אבל הפעם אנחנו דווקא כן מדברים על יינות הסופרמרקט של היקב. גם הם, כמו אחיהם בסדרות ה'על', הפכו להיות מאופקים יותר. אלו יינות זולים שלא מנסים להרשים אותך - יינות זולים שכל מטרתם היא שהבקבוק יסתיים לצד החביתה והסלט שהכנת לארוחת ערב. יינות סופרמרקט במובן הטוב של המילה, של סופרמרקט באירופה - מי לא אוהב לחזור מאירופה הקלאסית ולספר איזה יין נהדר הוא קנה בחמישה אירו? זה בדיוק זה, רק שכמו כל דבר בישראל, כאן המחירים יהיו קצת יקרים מדי. את צמד היסמינים שתינו באחד מערבי הזיכרון האחרונים; הכל סגור, ואין ברירה אלא לאכול בבית. זאת ועוד, צריך להקדים ולקנות מצרכים, כי אפילו AMPM לא פתוח אחרי 20:00. פחד אלוהים. אבל שום דבר לא ישבור את רוחנו ואת תאוות הזלילה והסביאה שלנו. אז שמים ברקע תוכניות עצובות בטלוויזיה, ויושבים בבית של אחד החבר'ה, מכינים כמה דברים לאכול ושותים משהו. אני מתנצל מראש אם מישהו רואה בכך חילול קודש, זה באמת לא הסיפור, ועל העצבות הקולקטיבית המאוסה אולי אכתוב בהזדמנות אחרת. מה גם שכיוון שכולם אצלנו עובדים בעסקי הברים והמסעדות, די נדיר למצוא ערב בו כולם בחופש, וחייבים לנצל את זה.
אז זרקנו קצת בשר על המחבת, הכנו איזה סלט, הקונדיטורית שבחבורה אפתה חלה והתחלנו לחלוץ פקקים. התחלנו עם היסמין לבן, ממסך של סוביניון בלאן ושרדונה. צעיר, רענן, פרחוני, פירותי. חלקנו הוספנו קצת קרח לכוסות, וכל הסיפור לקח בערך שלוש וחצי דקות מהרגע שהפקפק נחלץ ועד שהייתי צריך לקום למקרר להביא עוד בקבוק.
את היסמין אדום שתינו לקראת סוף הערב, כמה בקבוקים טובים אחרי בנזוגו הלבן. איני מרבה בשתיית יין אדום - החום, הלחות, אתם יודעים - אבל כשיש ערב מעט קריר לפעמים מתחשק משהו אדום, דרמטי שכזה. יין לבן אפשר לשתות במקום מים, ליין אדום יש מין נטייה להיות רציני מדי, לדרוש יותר מדי תשומת לב, במקום סתם להחליק לי בגרון. לכן היה לי כיף מאוד עם היסמין האדום הזה, שהוא מעין אדום 'לבן'. אדום כזה שכאילו רוצה להגיד לך "אני בכלל רציתי להיוולד יין לבן, מה אני אשם שיצאתי בצבע הזה?". קברנה סוביניון ומרלו שמשפריצים פירותיות ורעננות. בהתחלה האלכוהול היה טיפה מורגש מדי, אז שלחנו את הבקבוק לעוד חמש דקות במקרר, ואז, כשהוא קצת מצונן, הוא היה כל מה שהסטייק מינוט שלנו היה צריך לידו. אני מודה אמנם שהגרסא הלבנה הייתה הפייבורטית של כולנו, אבל גם האדום הזה על הכיפאק. ובמחירים שלהם, אין סיבה שבכל בית לא יחכו כמה בקבוקים במקרר, לפתוח בלי לחשוב פעמיים - בין אם מדובר על ארוחת ערב של חביתה וסלט, חבר שקפץ לבקר וצריך למזוג משהו, מנגל של סופ"ש או השד יודע מה. העיקר שיהיה בבית, והעיקר שנשתה יותר, והעיקר שנראה בסופרמרקט יותר יינות כאלו, ושלא נרגיש צורך להתנצל או לזלזל. שנשחק אותה כמו באירופה, לפחות בזה.
