הייננית רוני ססלוב חמושה בג'יפ ובצלם רן בירן חורשת את הארץ כדי להביא לכם את הסיפורים שמאחורי היקבים, והפעם: יקב 'דדה'…
אי אפשר להגיד שג'קי לא ידע למה הוא נכנס כשהקים את יקב 'דדה'. ג'קי מכיר את תעשיית היין שנים רבות. הוא עובד עם יקבים גדולים וקטנים, מתכנן עבורם את היקב, את רכישת הציוד, כשחלק מהציוד הוא מייבא וחלק אף מייצר בעצמו. יקב דדה וסביבתו נראים כמו פינת האלוהים שלו. בלב חוות בודדים עם עצי זית, אבוקדו וליצ'י, ממוקם מעל נחל מהר"ל. ביקב באר עתיקה ו"סוכת מציל" שבה הוא יושב וצופה על תהליך עשיית היין וגם על האורחים שבאים לבקר.
כל שישי מתקיימת ביקב קבלת שבת. כל אחד מביא אתו משהו, מבשלים יחד ושותים יחד בכיף... (צלם: רן בירן)
הודות לעבודתו עם מגוון יקבים, הצטברו אצל ג'קי במשרד הרבה בקבוקים לטעימה, אז הוא החליט להתחיל מסורת ולהזמין חברים לשתות אתו ביחד. "הייתי קונה חלה, אריסה וגבינה צהובה - הארוחה הכי טובה בעולם, והיינו פותחים בקבוקים ומשתכרים במשרד.
במצב של שיכרות נעימה של יום שישי בצהרים, באו אלי הרבה אנשים ואמרו בוא נפתח יקב", מספר ג'קי. "לרובם סירבתי בנימוס, אך כשנחמיה בא אלי הוצאתי את התכניות מהמגרה ואמרתי: עכשיו רק צריך ציוד וענבים".
"הזן הראשון שקלטנו היה מלבק", הוא מוסיף, "ואז כשיצרנו את הבלנד מלבק-ברברה, חשבו שאני משוגע. אמרו לי - מה אתה משלב זנים מעולמות כל-כך שונים".
מול תהייתי אם הוא משוגע, הוא ממהר להסביר: "בעיני כל הכיף הוא לעשות דברים בצורה חריגה. כזו היא צורת החשיבה שלי. כשאני צריך לחשוב, אני הולך לעץ שלי ושם מריץ בראש תסריטים מה אני עושה". על הבלנד מלבק-ברברה הוא מספר: "אחרי חצי שנה טעמתי מהחביות וממש התלהבתי וזה מה שחשוב, שהיין יהיה טעים".
ההיסטוריה המשפחתית של ג'קי מאוד מרתקת. יקב 'דדה' הוקם על שם סבתא של ג'קי שהיתה ייננית במרקש, במרוקו. "סבתא היתה אישה מאמינה ובאה מבית מסורתי", מספר ג'קי, "כדי שלא תתהפך בקברה, אני עושה יין כשר.
אני גדלתי בבית מסורתי-חופשי, אבא שלי תמיד אמר 'איש איש באמונתו יחיה' וכך גם אני מגדל את ילדי". סבתו, שנפטרה לפני מספר שנים בגיל המופלג 105, היתה ראש השבט. כל פעם שהיה צריך לגשר בין אנשים היו פונים אליה. היא היתה גם מזקקת מחיא מתאנים וענבים, והיתה מחביאה כסף בין החביות. המחיא שימש כתרופה להכל, מצינון ועד מכה שטוחה.
אביו של ג'קי היה מזקק אלכוהול בסיר של הקוסקוס, אחר-כך היה שופך את התזקיק ומדליק את התוצר. בהתאם לגוון הלהבה הוא ידע לזהות מהי רמת הזיקוק: כשהלהבה אדומה זה רע - מתאנול, וכשהיא כחולה זה טוב - אתנול.
ג'קי גדל בארץ, אך גילה את שורשיו במרוקו, משם החיבור למוסיקה, לאוכל ובמיוחד ליין ולאלכוהול. מדי שנה הוא יוצא למסע רכיבה על אופנועי שטח: "באחת הנסיעות למרוקו הייתי המתורגמן של קבוצה שהובלתי עם 7 אופנוענים. אחד התושבים שהופתע שאני מדבר מרוקאית אמר: 'אם אתה נולדת פה, המדינה שלי היא המדינה שלך'", הוא נזכר. "התרגשתי והרגשתי מיד בבית".
כל יינות 'דדה' מלאים מאוד, מעניינים ונעימים לשתייה. מטרת היין היא 'להיות כיף', ובהחלט מרגישים בזה. בחירת הענבים נעשית קודם כל על-ידי הכורם. אם הכורם מתחבר לחלקה, ג'קי מרגיש זאת בענבים.
"יש לי כורם שמאוד קשה לעבוד אתו, הוא רוצה לעשות את כל הטיפולים באופן ידני ועצמאי. אני מבקש שיביא עוד עובדים, הצעתי לשלם יותר, אבל הוא לא מסכים. הוא רוצה לוודא שהטיפול נעשה בצורה הכי טובה. זה מאתגר, אבל הענבים בסוף נהדרים אז זה שווה את זה".
ג'קי מייצר יינות בכמות שמאפשרת לו לעשות הכל בעבודת יד, ואף להכיר את מי שקונה את היין: מעט מסעדנים והלקוחות שמגיעים ליקב. אפשר לבוא לבקר רק בימי שישי. אין שילוט, אין פרסום, אין שיווק, אין יחסי ציבור, אין גרם תחרותיות בגישה שלו.
"יש שלט מאוד קטן, אם ראית אותו תצליחי להגיע. כל שישי מתקיימת קבלת שבת לא רשמית. כל אחד מביא אתו משהו, מבשלים יחד ושותים יחד בכיף". ״אני רוצה להתחיל להגיש את היין בכוסות קטנות ולא בכוסות יין מקריסטל. ואני גם לא אוהב דיקנטרים, זה מעצבן לשטוף אותם, תכל'ס. אני אוהב לשתות יין שטעים לי, אני לא אוהב להתפלסף על יין. בבית אני שותה בכוסות קפה. זה יקב מרוקאי, אני אעשה מה שבא לי", הוא מסכם בחיוך.