שניהם נושאים את אותו שם, שניהם בעלי מוניטין אדיר בתחומם. יוסי בוזנח כותב על פרארי – מכונית אקזוטית ויין נדיר

בשיטוטי הרבים בעקבות שני התחומים שאני אוהב, מכוניות ויין, נתקלתי בכמה יצרנים מקבילים זה לזה בשני עולמות שונים לגמרי: יצרני רכבים אקזוטיים שנכחדו או הוחזרו לייצור דרך קונצרן רכב גדול שלקח את השם אבל על פי רוב נטש את הפילוסופיה הבסיסית שעמדה לנגד עיני היצרן המקורי; ויקבים, בדרך כלל קטנים אבל לא מחייב, שנושאים את אותו שם ואימצו את פילוסופיית המצויינות והייחוד אך אינם קשורים משפחתית ליצרני הרכבים המקוריים. פרארי מה לא נאמר על פרארי, השם שמרעיד את הפופיק לכל חובב רכב בעולם? סקודריה פרארי הוקמה על ידי אנזו פרארי בשנת 1928 כקבוצת מירוצים והפכה מיד לאחר מלחמת העולם השניה גם ליצרן מכוניות ספורט אקזוטיות, כאלה שנחשבות לנחשקות והסקסיות ביותר בעולם הרכב. כסמל נבחר הסוס השחור, שהיה סמל הטייסים של פרנצ'סו בראקה שנפל במלחמת העולם הראשונה. הוריו הציעו את הסוס כסמל למזל, פרארי הוסיף לו את הרקע הצהוב של העיר מודנה ואת דגל איטליה ויש סיכוי שהסמל הזה פופולרי יותר מסמלו של האפיפיור. פרארי היא קבוצת מירוצי הפורמולה 1 הותיקה ביותר והיא משתתפת בכל עונה מאז הכרזתה של הסדרה בצורה רשמית בשנת 1950. נצחונה הראשון בא לה בשנת 1951 מידי חוזה פלוריאן גונזאלס הארגנטינאי אשר הלך לעולמו ביולי השנה. כיום פרארי היא חלק מקונצרן פיאט וכנראה היחידה העצמאית הרווחית ביותר בחברה כולה, אך לא תמיד היה כך הדבר, בשנות ה-60 היא נקלעה למצוקה קיומית, הן כקבוצת מירוצים והן כיצרן מכוניות ספורט. זו היתה תקופה מטורפת: בתחילתה זכתה פרארי עם פיל היל באליפות העולם 1961, בהמשך יוצרה הפרארי האקזוטית ביותר אי פעם (250 (GTO, ובסיום התקופה מצאה את עצמה פרארי בבעלות קונצרן פיאט. המשא ומתן היה מורכב והתנהל במקביל עם פורד ועם פיאט. יש הטוענים שהנרי פורד הורה לפתח את ה-GT40, רק כדי ללחוץ על פרארי במשא ומתן. מה שנקרא - קנאת מכוניות שרירים תרבה הנאה.

1374865_728745103819401_491911994_n
1374865_728745103819401_491911994_n
  ספומנטה ג'וליו פרארי ג'וליו פרארי, חלוץ היינות המבעבעים בסגנון שמפניה ממחוז טרנטינו בצפון איטליה, חלם ושאף לייצר ספומנטה – המקביל האיטלקי ליינות שמפניה. כדי להשיג את המטרה לא חסך במאמצים: הוא נסע ללמוד בומפלייה בצרפת והשתלם אצל יצרני שמפניה וזקט בגרמניה. בשנת 1902 ייצר את המבעבע הראשון שלו וזכה לתשואות ולהוקרה. בזכותו הוגדר אזור הייצור סביב טרנטו כאזור לייצור יינות מבעבעים. היינות יוצרו בכמות קטנה ובהקפדה רבה, מה שהפך אותם ליקרים ולנחלתם הבלעדית של חובבי יינות עלית. העובדה הזו, בתוספת שתי מלחמות עולם, הביאה את פרארי לקריסה כלכלית ובשנת 1952 נקנה היקב על ידי משפחת לונלי. אלה שומרים בקנאה על השם המקודש ויין הדגל שלהם נושא את שם מייסדו בגאווה רבה. זוהי "שמפנייה" בלאן דה בלאן, העשוייה מענבי שרדונה ומיושנת על השמרים כעשר שנים לפני ההפרדה. יבשה, קטיפתית ומלאת טעם. בלה איטליה!