עורו הספרדים!

הכירו את טלמו רודריגז, הבאסקי שהחליט לשים את ספרד על מפת היין העולמית

המטבח הבאסקי ידוע בכל ספרד – ובשנים האחרונות גם בכל העולם, כאחד המטבחים המסורתיים הטובים והמיוחדים, מטבח שכולו חומרי-גלם מקומיים שהם תעודת-זהות של חבל-הארץ הזה, בצפון-מערב ספרד. בנוגע ליין, הבאסקים מפורסמים מעט פחות. לכן היה זה מפתיע להכיר את טלמו רודריגז, יינן באסקי שחוגג בשנה זו 20 שנות עשייה של יין ספרדי אותנטי.

אני חייב להודות שהיינות האיברים, עם מעט מאוד יוצאים מן הכלל, אינם הבחירה הטבעית שלי – ומצטער אם איני מקורי במיוחד, אבל כמו כל חובב יין ממוצע אני מכיר בעיקר מוצגים פופולאריים כמו "פאוסטינו", יינות מאיזור ריוחה, פריורט וריברה דל דוארו – וכמובן את יינות השרי של דרום ספרד. כל היתר (כלומר, ממה שטעמתי עד כה), היו עבורי או לא-מובנים מספיק או פשוטים מדי, כלומר בסיס טוב לסנגרייה. האם הצליח רודריגז לסדוק את מעטה הבורות שלי? קודם כל, הוא הצליח להתנחל בלב: אני מודה שכאשר ירד לפרטי הפרטים של אזורי הגידול קצת איבדתי אותו, אבל את הלהט שבו דיבר על זני הענבים המקומיים כאילו כולם היו בניו, אין לי אלא לכבד. ספרד, למי שלא יודע, היא הארץ בעלת ייבול ענבי היין הגדול בעולם, דבר שעומד כמעט בסתירה לאופי המופנם של יינותיה – שכמו האוכל הספרדי, זוכים להכרה עולמית רק בעשורים האחרונים. אם תרצו, מדובר בעוד ירושה קשה של ימי שלטונו של הגנרליסימו פרנקו: עד אמצע שנות השבעים ספרד הייתה כמעט סגורה בפני העולם הרחב והחלפת ידע בין העוסקים בענף היין שלה לבין קולגות – ואפילו קרובים גיאוגרפית כמו הצרפתים למשל, הייתה במשורה, אם בכלל. מאז 1994 מייצר טלמו רודריגז את היינות שלו, כשהוא בוחר בפינצטה כרמים שונים מרחבי ספרד שמייצגים נאמנה, לתפישתו, את הזנים שבהם יש לספרדים יכולת לפרוץ קדימה ואף להאפיל על השכנה המבוססת ממערב. את השכלתו המקצועית רכש רודריגז בבורדו, ולאחר מספר שנים בהם שימש כיינן ביקב המשפחתי בריוחה, החל לנדוד ברחבי ספרד כדי לחפש אזורי גידול אחרים, שונים ומעניינים.

פראי ומאוזן. גאבה דו חיל ועכשיו – למבחן התוצאה: הטעימה כללה 9 יינות שונים, ברמות מחיר שבין 70 שקלים ליין הזול ביותר, ועד ל – 230 שקלים ליקר ביותר (כאשר יין אחד עדיין לא נושא תג-מחיר, אם כי לא מופרך יהיה להניח שהוא יהיה היקר שבחבורה. עוד נשוב אליו). הנה ארבעת היינות שהיו הטובים ביותר לדעתי: GABA DO XIL GODELO יין פראי ומאוזן, עשוי 100% ענבי גודלו (שזוהי הופעת הבכורה שלהם בארץ) מאזור ולדאורס שלאחר תסיסה במיכלי נירוסטה הושהה על משקעיו, מה שמעניק לו מורכבות טובה. לא יין "למתחילים", אבל מי שירכוש את הטעם לאיטו, עשוי לחבב אותו מאוד. המחיר: 95 שקלים. LZ RIOJA 2012 יין מריוחה (אלווסה), בלנד של טמפריניו (הזן הדומיננטי ביין, כמו גם בחבל הארץ הזה), גרנאש וגראסיאנו שתסס בחלקו במיכלי בטון וחלקו במיכלי נירוסטה. יין פירותי, עשיר ומפתיע שמעניק תמורה טובה למחירו: 95 שקלים. LANGAZA RIOJA 2009 יין נפלא שיכול בקלות להתחרות בשמות המוכרים ביותר של ריוחה (אלווסה). ה LANGAZA מורכב מ 90% ענבי טמפרניו, 7% גרנאש ו 3% גראסיאנו. היין תסס במיכלי בטון מסורתיים ואחר-כך התיישן בשילוב של מכלי עץ גדולים וחביות חדשות של עץ אלון. היין המינראלי הזה – שאפשר בהחלט שעוד ילך ויתעצם בשנים הקרובות, מתאפיין בניחוחות דובדבנים, מבנה מוצק וסיומת שנשארת בפה זמן רב אחרי הלגימה. הוא לא זול – 229 שקלים, אבל הוא מראש לא מכוון נמוך. PAGO LA JARA, TORO 2007 היין הזה, כפי שמעיד עליו שמו, מגיע מאזור טורו שכמעט אינו מוכר לקהל הישראלי, ולפני שאתחיל להתפעל ממנו, יש לי איתו שתי בעיות: הראשונה שטרם נקבע לו מחיר סופי (שצפוי להיות, איך נאמר זאת בעדינות? "לא זול"), והשנייה קצת ילדותית, אבל עדיין מעלה חיוך. אנא קראו שוב את שם היין וזכרו שבספרדית האות J נהגית כמו ח' בעברית... הזן שממנו עשוי היין המצוין הזה נקרא טינטה דה טורו. הפאגו לה חרה (הזהרתי אתכם) תוסס במיכלי עץ פתוחים ולאחר מכן מיושן שנה וחצי בשילוב חביות חדשות וישנות כאחד. יין מאוזן ומרשים שמפתיע ברמתו, עכשיו רק נותר לנו לגלות מה יהיה מחירו.