תם, מה הוא אומר: מה אני מבין, באמש'ך, תביא משהו מתוק. אבירם כץ ממליץ על יינות קינוח ישראלים שכולם יאהבו לשתות בסיום ליל הסדר
אבירם כץמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
תם, מה הוא אומר: מה אני מבין, באמש'ך, תביא משהו מתוק. אבירם כץ ממליץ על יינות קינוח ישראלים שכולם יאהבו לשתות בסיום ליל הסדר
יינות קינוח הם ז'אנר בעייתי מאוד. מצד אחד מדובר בעולם מורכב, עשיר, מרתק, טעים לכולם, ומצד שני - שימו יד על הלב, מתי פעם אחרונה פתחתם בקבוק של יין קינוח? אף אחד כמעט לא שותה יינות קינוח. אולי כי זה (יחסית) יקר, אולי כי קשה לסיים בקבוק כל כך מרוכז ומתוק, אולי סתם תדמית בעייתית.
מכל מקום, ליל הסדר הוא הזדמנות מצוינת לסיים ארוחה עם איזה בקבוק של יין מתוק - יש הרבה אנשים סביב השולחן, כך שלא תהיה בעיה לסיים את הבקבוק צ'יק צ'ק, ואני מבטיח לכם שזה יהיה טעים יותר מכל עוגיות קוקוס או עוגת שוקולד עם שמנת צמחית שתוציאו תחת ידכם. הנה כמה אופציות נפלאות של יינות קינוח שהצלחנו לחבב אפילו בישראל, שהיא לא בדיוק המקום האידאלי לייצר בו יינות קינוח.
טי בריבוע רוחביקבי רמת הגולן, ירדן הייטס ווין, 2012
בגרמניה, אוסטריה וקנדה מייצרים יינות קינוח נהדרים הנקראים icewine, 'יינות קרח'. משאירים את הענבים על הגפן עד שהם מבשילים עד מאוד (ריכוז הסוכר עולה) והם קופאים על הגפן. אז בוצרים ומיד סוחטים בעדינות. כך מתקבל תירוש עשיר ומרוכז בטירוף, ומתוק לאללה. זוהי שיטת ייצור מפרכת ויקרה, אבל התוצאה - יין עשיר ומתוק ועם זאת רענן ובעל חמיצות שמאזנת את כל הסיפור - לגמרי מצדיקה את המאמץ (והמחיר). בארץ, כמו שאתם יוכלים לתאר לעצמכם, ענבים לא בדיוק קופאים על הגפן, גם לא ברמת הגולן הקרירה. אבל מוח יהודי יש לנו, ואם מחליטים שמייצרים 'יין קרח', אז מייצרים 'יין קרח'. יקבי רמת הגולן, עם פורטפוליו מרשים של יינות קינוח, הם כמובן החלוצים עם ייצור ה-הייטס ויין שלהם (מעין משחק מילים על icewine ו-Golan heights). הם בוצרים את ענבי הגוורצטרמינר מאוחר, כשהם מלאי סוכר, ואז פשוט מקפיאים אותם למשך חודש בערך, בתנאי מעבדה. אחר כך סוחטים אותם בעדינות, בדיוק כמו יינות הקרח ה'אמיתיים'. זהו למעשה סוג של חיקוי של הדבר האמיתי, שלא יכול להתקיים במדינה החמה שלנו, אבל התוצאה נהדרת - יין עשיר, מתוק מאוד ומרוכז, שופע פירות טרופיים. חמיצות טובה עוטפת את כל הסיפור, וליד קינוחי פירות או להבדיל - גבינות חריפות, זה יעשה עבודה מצוינת. 125 שקלים.
יקב צרעה, אור, 2012
עוד יין המיוצר בשיטה דומה ושווה אזכור הוא ה-אור של צרעה. אמנם הדרך היחידה להשיג את אחד מ-1,800 הבקבוקים שיוצרו היא להגיע ליקב ולקנות אותו במרכז המבקרים, אבל זה לחלוטין מצדיק את המאמץ. ענבי גוורצטרמינר שגדלו בכרם שורש, ריכוז ואינטנסיביות של טעמים, אבל לצד כל הפירותיות המתפרצת יש חמיצות משגעת, ואפילו מינרליות מסוימות, ירחם עלי השם. תענוג אמיתי. 120 שקלים.
יקבי רמת הגולן, ירדן T2
נחזור רגע שוב לרמת הגולן, ונזכיר גם את ה-T2, יין אדום מחוזק (בסגנון פורט) מזנים פורטוגזיים - טוריגה נאסיונל וטינטה קאו - שמתאקלמים לא רע ברמת הגולן. זה יין מרוכז, בועט, שוקולדי - וגם הולך טוב עם קצת שוקולד בצד. 190 שקלים.
שאטו גולן, טוריגה נסיונל, 2008
יין מחוזק נוסף מענבי טוריגה נאסיונל אפשר למצוא אצל השכנים, שאטו גולן. סגנון מאוד אולד סקול שכולל דריכה על הענבים ברגליים, יישון ארוך בחבית גדולה, ומגע הקסם של אורי חץ בהחלט ניכרים ביין המקסים הזה. ועדיין, המחיר בו הוא מסתובב בשוק, קרוב ל-400 שקלים תצטרכו להפקיד על מנת להיות בעליו של אחד מ-485 הבקבוקים שהופקו, הופך אותו לפריט בעל ערך יותר אספני מאשר משהו שבאמת מצדיק את המחיר, אבל עם האיכות אי אפשר להתווכח.
כרמל, גוורצטרמינר כרם שעל, 2009
יקבי כרמל חתומים על אחד יינות הקינוח האהובים עלי, הוא ה-גוורצטרמינר כרם שעל, ענבים שנבצרו מאוחר מהכרם בצפון רמת הגולן, בלי משחקים ומניפולציות, משחק נהדר בין החמיצות והמתיקות, עד כמה שאפשר בארץ. תקבלו עליו עודף מ-90 שקלים, שזה מחיר נהדר עבור המורכבות והעניין שמקבלים כאן.
טפרברג, ריזלינג בציר מאוחר, 2012
ואחרון לסיום, אחד שהוא אולי לא בליגה של כל האמורים לעיל, אבל בהתחשב במחירו אי אפשר היה לבקש יותר. אם המחירים הגבוהים יחסית של שאר היינות מרתיעים, זה לא אומר שצריך לוותר על משהו מתוק כדי לסגור את הארוחה. 35 שקלים הוא מחירו הרשמי של היין ונכון שאין פה המון מורכבות וגם עוד קצת חמיצות לא הייתה מזיקה, ועדיין מדובר במוצר טעים, שאני לא מכיר מישהו שיתלונן לקבל ממנו כוסית קטנה בסוף הארוחה.
יתרון נוסף בהקשר של יינות מתוקים, הוא אורך החיים שלהם. סוכר הוא חומר משמר, כך שהם יודעים להתיישן למשך שנים ארוכות בבקבוק, וגם בקבוקים פתוחים מצליחים להישאר במצב סביר גם כמה ימים אחרי הפתיחה. חג שמח ומתוק.
