בעבר היתה שמפניה רוזה פשרה שהצביעה על איכות נמוכה, היום היא סמל יוקרה נחשק. הברוט רוזה החדשה של יקבי רמת הגולן, שמחה כתומה-ורדרדה, מפתה את בוזנח עם הצעות מגונות
יוסי בוזנחמעריב אונליין - זכויות יוצרים (צילום: מעריב אונליין)
בעבר היתה שמפניה רוזה פשרה שהצביעה על איכות נמוכה, היום היא סמל יוקרה נחשק. הברוט רוזה החדשה של יקבי רמת הגולן, שמחה כתומה-ורדרדה, מפתה את בוזנח עם הצעות מגונות
יקבי רמת הגולן, חלוצי המבעבעים הקלאסיים בשיטת שמפיין, משיקים השבוע יין חדש - רוזה מבעבע. זו כבר סיבה יוצאת מן הכלל עבורי לפתוח בקבוק, בעצם כבר שניים, של הכתום-ורדרד הזה שמשמח את לבי בכל הזדמנות. בעבר היו יינות שמפניה רוזה פשרה שהצביעה על איכות נמוכה יותר של יין, כיום שמפניות רוזה הן סמל היוקרה הטהור ביותר של עולם השמפניה. יש להן צבע מושך וסקסי, משרעת טעמים מגוונת וכל כולן אומרות הדר. בעצם, "קח אותי בוזנח..."
בתחילת הדרך יצרו יקבי רמת הגולן מבעבע ורוד, גמלא רוזה שמו, אך לעיתים אתה מקדים את זמנך ואת בשלות השוק ולצערי הופסק ייצורו באמצע שנות ה-90. עם זאת, כוכב ענק אחר פרץ אל עולמי. הבלאן דה בלאן של ירדן היה מבחינתי עילית היין שיוצר בישראל, מרגש עד כדי דמעות. בתקופה בה עבדתי ביקב הסתובבתי איתו בגאווה אדירה בכל רחבי העולם, זכיתי איתו בכל פרס אפשרי ונהנתי לראות פרצופים צרפתיים, בריטיים וגרמנים - נפוחים מחשיבות ומלאי סיסמאות שמפניה - נואמים לי כמה שישראל חמה ואינה מתאימה לייצור מבעבע איכותי. עד שהם שתו לגימה. אז השתרר שקט, אני חייכתי בהנאה והם במבוכה.
ברוט רוזה בשמפניירה
בשנת 2003 ארגן עדי אדירי, יבואן היקב בצרפת, טעימה לקנייני הרשתות הגדולות. הגעתי ומיד שפכו עלי הצרפתים את כל תיסכולם מהמוניטין של היין הכשר, הקושי למכור אתו מחוץ למדף היהודי, הבשלות והאלכוהוליות המוגזמים של היין בישראל. אוייייייייייי. ומה ההגנה הכי טובה? התקפה. עצרתי הכל ופתחתי בלאן דה בלאן, הם גיחכו בחצי פה. הגדיל עשות הקניין הראשי של רשת קרפור, שקרא לעדי וביקש שיתרגם לי את דבריו לעברית, שמא האנגלית שלו לא מספיק ברורה בכדי לבטא את סלידתו מכל מבעבע שמגיע מחוץ לצרפת. ונחשו מה? חמש דקות אחרי הטעימה הראשונה הוא ביקש להרים לחיים בפומבי עם כל חבריו, לכבוד היין הנפלא שהותיר אותו ללא מילים.
הירדן החדש הוא יין בציר, זו יומרה, עשוי ברובו משרדונה חד ומלא חיים ובנוסף לו פינו נואר שמרגיש מעט לא בשל אבל תורם מרקם מעולה וקושר את החבילה ליין שלם ואינטגרטיבי. הוא מרגיש יבש, וללא ספק דורש ביס שיצטרף אליו, הוא קסום בצבעו וכולו אומר שמחה. קצת התאכזבתי ממורכבות הטעם, בשתי הפעמים היה לי היין מעט חד-מימדי, מקווה מאד שהשנים הקרובות יוסיפו לו את החסר.נקודת החולשה העיקרית של היין היא התווית. בחרתם רוזה מבעבע, פסגת היוקרה של עולם היין, אז למה התווית נראית כאילו היתה פשרה של חוסר זמן? הוא שהה על השמרים חמש שנים, זה לא הספיק בכדי לתת לו את העיצוב הראוי לו? מחירו עומד על 140 ₪, שזו בחירה נבונה לטעמי – לא משחק במגרש של הקטנים ועם זאת אינו מתיימר לרשת את בולינג'ר רוזה. בסך הכל יין מרשים ואני מאחל לו התפתחות מרנינה כשל אחיו לבן הזנים.
ירדן ברוט רוזה 2008, 140 ₪ לצרכן
ברוט רוזה - הנבחרת
