"... יחסים אחרי המוות הם עניין משונה, וכזה שבוודאות לא נחקר מספיק. רוב האנשים שאני פוגשת יכולים במשך שעות לדבר על היחסים שלהם עם אנשים חיים ולחקור אותם ולהתעמק בהם, אבל מרגע שמישהו מת הם מפסיקים לחקור מה קורה עכשיו
בקשר ביניהם. או שלכל הפחות הם לא מדברים על כך כמעט. וכל מי שאיבד מישהו יודע שהרבה קורה וממשיך לקרות." / מיה טבת דיין

האם המתים משאירים לנו סימנים? האם הם מקבלים כוחות של אל? הם שומרים עלינו? אנחנו יכולים לבקש מהם דברים? האם אנחנו צריכים לדווח להם על האירועים שקורים בחיים שלנו או שהם רואים לבד? יש להם רגשות? אנחנו יכולים להעליב אותם? הם יכולים להיפגע או להתאכזב? לשמוח? האם עלינו להתחשב ברגשותיהם בפעולות היום-יומיות שלנו?

בין אם אנחנו מאמינים בגלגול נשמות, חיים אחרי המוות, מלאכים או שאנחנו מאמינים שאין כלום, ריק מוחלט, חור של בייגלה… מה שבטוח זה שיש יחסים- יש מילים שלא הספקנו להגיד, יש משפטים שנחרטו בזיכרון ויש שיחות שעוד ממשיכות להתקיים.

במופע הזה משפחת לופו פוגשת את מערכות היחסים השונות עם המתים שלה. מטרתו היא לחקור את האדמה הרדיואקטיבית שעליה צומחת משפחה ולחשוף כיצד הקרינה הרגשית של אירועי עבר שולחת שורשים ומגיעה אל חייהם של הדורות הבאים, כיצד היא משפיעה על הדינמיקה המשפחתית ולנסות להבין איך אנחנו יורשים, אוצרים ומעבדים חומרים של מה שנוכח אבל לא בהכרח ידוע.
  
מאת ובבימוי: ענבל להבי
דרמטורגיה ועיצוב תנועה: מיטל רז
עיצוב תפאורה: אני אטדגי ילין
עיצוב תלבושות: נועה צנקל פייזר
מוסיקה מקורית: רות שועלי ואיתי ברקוביץ'
עיצוב תאורה: אמיר קסטרו
עיצוב גרפי: דניאל גרומר 
ניהול הפקה: אביה חדידה
שחקנים: טל שדה, ליאור לב, עירית נתן בנדק, רינה פדווה
ההצגה הופקה בתמיכת משרד התרבות והספורט, מועצת הפיס לתרבות ולאמנות ואי"ב- ארגון יוצרים עצמאים בתיאטרון.