תומס, קשיש מר נפש, נרגן, מיזנטרופ וגם אתאיסט, נפגש במהלך ההצגה בדמויות שונות ומשונות.  הפגישות שנושאות אופי מנוכר ומוזר מבטאות השקפה ייחודית על החיים, על המוות ועל הבדידות האנושית. בלב העלילה סדרת מפגשים של תומס עם אלמוני בן גילו והתפתחות הקשר ביניהם. מכרו החדש הוא ההפך הגמור מתומס: אדם שוחר חברה, אוהב מוסיקה, קולנוע ואפילו תיאטרון. האיש מאמין שיש להמשיך ולהנות מכל רגע שנותר בחייו. לא יחלוף זמן רב ויתגלה סוד מעברם המשותף שיטלטל את תומס ויבהיר לו מה היא הבחירה ההחלטית היחידה שעליו לקחת. "איך לא חשבתי על זה קודם" אומר תומס לעצמו.
למרות אופייה המקברי מדובר ביצירה קומית אירונית שבנקל אפשר להגדירה (מי שרוצה להגדיר) כקומדיה שחורה אוהבת אדם!

מחזה: חיים מרין (על פי "רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל" מאת ש. אסקילדסן)
בימוי ודרמטורגיה: מלכה מרין 
עיצוב במה ותלבושות: דלית ענבר
עיצוב תאורה: נעה אלרן
ייעוץ מוסיקלי: רומי עזר
הפקה: נינה אופנהיים
שחקנים: אורי אברהמי, אלי דנקר, שאול עזר