הסוגיה של הון-שלטון זוכה לגינוי מכאן ומשם, אבל כאשר זה מגיע לתמיכה בכדורגל, כולם הופכים ללוביסטים של הרעיון. פופוליזם במהותו. חוסר הוודאות הכלכלי שקיים במועצה להסדר הימורים בספורט, מפעילת הטוטו-ווינר בישראל, אינו מאפשר לחברה ולמועצה להתחייב על שיווק כלשהם. אבל פוליטיקאים שהתחייבו ציבורית, כמו שרת הספורט, מתייחסים לכספי ציבור כאל סוג של בנק למימון קמפיין בלתי נגמר.
1. הכנסות הטוטו-ווינר, בניכוי הכנסות הרייסר שבוטל, שוות כ-2.6 מיליארד שקל בשנה. מהסכום הזה חובה לקזז כ-66% מההכנסות לתשלום פרסים; עמלות לבעלי התחנות מתבטאות ב-7% + מע"מ = כ-8%; הוצאות תפעול ארגוניות, מימון פרסום להימורים והוצאות בלתי צפויות משאירות רווח של כ-540 מיליון שקל.
2. אבל יש הוצאות קבועות. 180 מיליון שקל הולכים למימון לכ-65 ענפי ספורט לפי קריטריונים שנקבעו בידי ועדה ציבורית, האחרונה שבהן היא ועדת לובצקי.
20 מיליון שקל זורמים כמימון לעשרה מקצועות אולימפיים מועדפים. 220 מיליון שקל מיועדים להקצאה לקרן המתקנים, שבאמצעותה מוקמים מתקני ספורט עם השקעה זהה של רשויות מקומיות.
מכספי הקרן רוכשים גם ציוד ספורטיבי לספורט האולימפי. 21 מיליון שקל (שווה ל-4% מהרווח) מוקצים למרכזי הספורט השונים: הפועל, מכבי, אליצור, בית"ר, אס"א, איילת ועוד. סכום זהה מוקצה בחוק לוועדת קמא, שכיום עומדת בראשה השופטת בדימוס עדנה בקנשטיין, שמחלקת כספים לפרויקט אתנה ועוד שאר ירקות. רק ההוצאות הקבועות האלה מתבטאות בכ-490-485 מיליון שקל. ישנן גם הוצאות נוספות שמותירות פחות מ-50 מיליון שקל לכל מיני הסכמי שיווק מטורפים והזויים: 80 לכדורגל, 14 לכדורסל, מיליון לכדוריד. ועוד לא הוזכר כאן הדיון שעומד בפני בג"ץ בעתירת מינהלת הליגה לנשים, שתקבל לפחות כשני מיליון שקל. לא ברור מדוע ולמה.
3. השינויים שדורש שר האוצר, משה כחלון, ליישם החל מ-2017 מיסוי על פרסים של יותר מ-5,000 שקל עלול לפגוע בהכנסות הטוטו לטובת ההימורים הבלתי חוקיים. את הירידה בהכנסות, לא ניתן לאמוד כרגע. האוצר אינו מתיר לטוטו להגדיל את הכנסותיו ללא פיקוח. ההיתר הנוכחי הוא עד 2% בשנה.
4. הכדורגל הישראלי מהווה כ-12% מהכנסות הטוטו-ווינר. אם מכמתים זאת לכסף, מדובר בכ-310 מיליון שקל. אחרי הוצאות הוא שווה 60 מיליון שקל כרווח. כ-40 מיליון שקל מקבל הכדורגל לפי הקריטריון של ועדת לובצקי. את היתרה, 20 מיליון שקל, מוכן הטוטו-ווינר לתת למינהלת הליגה כהסכם שיווק שאינו מגדיל את התשואה גם לא בלירה סורית דפוקה. אבל הכדורגל רוצה פי ארבעה. למה בדיוק?
5. שרת הספורט הבטיחה בריו להקים קרן חדשה למתקנים בפריפריה. מאיפה הכסף בדיוק? איזו רשות מקומית יכולה לעשות מאצ'ינג להשקעה של הטוטו בהקמת מתקן?
6. הקמת המתקן היא רק ההתחלה. התחזוקה שלו חונקת את קופות הרשויות. רק הבלאי הוא 4% בשנה. לך תסביר את זה לשרה, שלא מינתה עדיין ראש למינהל הספורט ולכן אין לה עוד נציג בדירקטוריון של הטוטו כבר תשעה חודשים.
7. בקופת הטוטו יש כסף צבור שמוערך בכ-900-850 מיליון שקל. את הכסף הזה דורש כחלון שהטוטו יעביר לאוצר בארבע השנים הקרובות. מדובר בכספי ציבור, אומנם ממהמרים, שהאוצר רוצה לקופתו, אולי כדי לחלק לפוליטיקאים. הציבור לא יראה מזה לירה סורית דפוקה.
8. גם הבקשה של הטוטו, לשלם את חלקו בהסכם השיווק (32 מיליון שקל) מתוך ה-200 מיליון פלוס שהצטווה להעביר ב-2017, נדחתה על ידי האוצר.
9. ההון-שלטון קובע שיאים חדשים, כאשר האוצר ומשרד הספורט שוקלים לממן את היתרה בהסכם (50-40 מיליון בשנה) מקופות האוצר וממשרד הספורט. איך משרד הספורט, בתקציב של 99 מיליון שקל, יממן כ-20 מיליון שקל להעברה ל-30 בעלי קבוצות פרטיות? מאיפה הכסף?
הסכם השיווק, כפי שנראה עכשיו, אינו יכול להתקבל ע"י דירקטוריון הטוטו, ו/או המועצה הלאומית לספורט. כל החלטה אחרת, שווה עתירה מהירה לבג"ץ.
במתווה הקיים של ההסכם, החשבים במשרדי הממשלה אינם יכולים להעביר שקל לפני ה-31 בדצמבר. ואחרי זה הם ירצו לראות מה עושים בכסף. יהיו פארטיות.
נראה איך יוצאים מהמשבר, יהיה מעניין.