י-ם והפועל ת"א זקוקות בדחיפות לרכז, אילת שילמה על בזבוזי זמן

בהפועל ירושלים המצב מסובך עוד יותר לנוכח פציעתו של דרווין קיצ'ן שגם כך רחוק מלהיות פוינט גארד קלאסי. בהיעדרו נושאים בנטל יותם הלפרין וברייסי רייט- צמד גארדים חכמים שיודעים למסור אבל לא מתפקדים מספיק טוב בדקות הלחץ. בכדורסל המודרני המושתת ברובו (בעיקר בליגה הישראלית) על משחק הפיק אנד רול זקוקים המאמנים לשניים או שלושה גארדים בעלי יכולת הולכת כדור טובה ולפחות לרכז דומיננטי אחד, שתפקידו הוא הרבה מעבר לסדרן עבודה שעובר את החצי ומוסר את הכדור לספקי הנקודות.

אמש, כמו במרבית משחקיה האחרונים, הסתדרה הפועל ת"א גם ללא אותו רכז בעיקר בגלל עוד משחק מצוין של לימונד (12 אסיסטים) ולא מעט גם בגלל חולשת היריבה אליה נגיע בהמשך. עם זאת, קבוצות שיידעו להתיש את לימונד בלחץ על כל המגרש ויצליחו להוציא את הכדור מידיו עוד יגרמו העונה בעיות רבות לאדומים. הפועל ירושלים ידעה להפגין כדורסל התקפי שוטף עם ממוצע של סביב 26 אסיסטים למשחק בפתיחת העונה גם ללא רכז טבעי, אך היא נופלת פעם אחר פעם במשחקים צמודים בגלל היעדר אותו שחקן שידע לקחת החלטות נכונות ולנתב את הכדור בחוכמה בין שלל השחקנים המוכשרים שבקבוצה. אתמול איבדו שחקני ירושלים 16 כדורים ונראו אבודים לחלוטין ברבע האחרון בו קלעו 12 נקודות בלבד, מרביתן בדקות בהן המשחק כבר הוכרע. הפועל ירושלים זקוקה בדחיפות לרכז, רצוי שיהיה גם בעל יכולת קליעה טובה מעבר לקשת (2 מ-13 לשלוש לירושלים אתמול), ויפה שעה אחת קודם.

חוסר קשיחות. במשך 15 הדקות הראשונות אמש שלטה הפועל ירושלים במשחק בשל ההגנה האזורית הדי בסיסית בה השתמשה. דני פרנקו נקט בטקטיקה זו (ובצדק) לנוכח המחסור החמור שלו ברגליים שומרות ואולי גם בשל הציפייה לאחוזי קליעה נמוכים בסלים החדשים של היכל הדרייב אין. הפועל ת"א נפלה למלכודת כשזרקה 12 פעמים לשלוש באותן דקות, אך אז שינתה גישה והחלה ללכת פנימה אל הצבע. ההפעלה היעילה של ינסי גייטס והחדירות הרבות פנימה חשפו שוב את הרכות הבלתי נסבלת של הפועל ירושלים.

שוב הוכח כי זה לא ממש משנה מה שומרים (אישית, אזורית, הגנות מעורבות או השד יודע מה) אלא איך שומרים ומהי רמת המחויבות והאגרסיביות. פרנקו וצוותו התקשו להביט בחגיגה של גייטס וחבריו בצבע הפרוץ של קבוצתם ובשלל מהלכי הסל ועבירה שספגו. חוסר הקשיחות הירושלמית אינו שייך רק לשחקני הקבוצה, אלא גם לצוות המקצועי והניהולי שלה, שמתקשים להגיב למשבר אליו נקלעה קבוצתם שסופרת כבר חמישה הפסדי ליגה רצופים. ההחלטה ללכת עם דונטה סמית (39 דקות רעות אמש) מרסקת את הקבוצה מבחינה חברתית ומשליכה על התנהגות שאר השחקנים, ורק תגובה החלטית בדמות שינויים פרסונליים במצבת השחקנים תייצב את המערכת.

תוך כדי תנועה.  מאוד לא פשוט להכניס שחקן חדש לעניינים בקבוצה עבורה כל משחק הוא בחזקת MUST WIN. ג'ו אלכסנדר שזכה לשלוש ורבע דקות בלבד מול אילת עשוי להרגיש על בשרו את מה שהרגישו שחקנים כמו מילאן מצ'באן, זוראן פלאניניץ' ואחרים בעונות הקודמות. קשה עד בלתי אפשרי לצבור בטחון וליצור כימיה עם שחקני קבוצה שרצה יחד מתחילת העונה במספר מועט כל כך של דקות.

הבנת שיטת המשחק אמנם תשתפר עם כל אימון שיעבור, אבל אין תחליף ממשי לדקות משחק. קשה עם זאת לבוא בטענות לגיא גודס, משום שהמשמעות של הענקת דקות רבות יותר לאלכסנדר בשבת הייתה כנראה הפסד שני ברציפות ערב המשחק החשוב מול הכוכב האדום, והדבר האחרון שמאמן מכבי צריך בעת הזו הוא שמועות של משברון חדש.

בזבוזי זמן.  לא משנה איך תקראו לו: יד אליהו, נוקיה או היכל מנורה מבטחים - התסריט נשאר אותו תסריט. קבוצה ישראלית מגיעה אל ההיכל, מובילה בצורה משכנעת במשך שלושה רבעים ואז קורה משהו. הקבוצה האורחת, הפועל אילת במקרה של מוצ"ש האחרון, מייחלת כבר לשמוע את הבאזר האחרון ומתחילה לבזבז זמן: לשחק התקפות ארוכות, לנצל את כל השעון ולהימנע מזריקות מהירות. הטקטיקה הזו עולה ביוקר בעידן ה-24 שניות (ועוד יותר בעידן בו השעון חוזר ל-14 שניות לאחר ריבאונד התקפה או עבירה) שבו ויתור על זריקה טובה בתחילת ההתקפה מוליך בדרך כלל לזריקה קשה בהרבה בסיומה.

אילת שידעה לעקוץ את מכבי במשך שלושה רבעים בהתקפות מתפרצות ונקודות במשחק המעבר (לצד התקפת חצי מגרש חכמה מאד)  נתקעה ברבע האחרון והמומנטום עבר לצד הצהוב, ואז, כשההתקפה הצהובה עובדת, הקהל נכנס לתמונה ואפילו השופטים מצטרפים למאמץ המלחמתי קשה מאד לנצח את מכבי. מכבי גנבה משחק שלא ממש הגיע לה פעם נוספת בגלל אותו שחקן עליו היא קמה ונופלת העונה, ג'רמי פארגו. לולא אותו מהלך מדהים של 14 נקודות בחמש דקות של הגארד הכל כך לא יציב היה המשחק הולך לכיוון של הפסד כואב בסגנון אותו הפסד בדרבי. מרקיז היינס אומנם החזיק את מכבי בתמונה במשך שלושה רבעים, אך ברבע האחרון זה היה, שוב, רק פארגו.

מאמן עוזר או עוזר מאמן. קשה היה שלא לשים לב לדומיננטיות של פיני גרשון במשחקיה האחרונים של מכבי בכלל וברבע האחרון מול אילת בפרט. כמו שלשחקן נחוצים לא מעט משחקים בכדי לחזור לכושר לאחר פציעה, גם למאמן דרושה תקופה שכזו לאחר כמה שנים ללא פעילות, וכנראה שעוזר המאמן חוזר לעצמו.  על עובדה אחת קשה מאד לערער- בנושא של אינסטינקטים, חדות וניהול משחק אין כמעט שני לפיני גרשון, וגיא גודס יכול להיעזר בו רבות. השאלה אם גם את התפקיד המקורי שלו, של עוזר מאמן שיודע למשל להרגיע את שחקני הספסל ולערוך שיחות נפש עם הבעייתיים והמתוסכלים שבשחקניו ימשיך פיני למלא, או שככל שהעונה תתקרב לרגע ההכרעה שלה ימשיך להתקדם לקדמת הבמה.