לואיס אנריקה על זמן שאול. לאחר שרב עם ליאו מסי הסיכויים נגדו, ובגדול. מי שמופתע מכך אינו מבין איך דברים מתנהלים בברצלונה. הרצון של מסי הוא כמעט מעל הכל. לכן הגיע לפני שנה וחצי טאטה מרטינו, מאמן ארגנטינאי שלא אימן בחייו באירופה אך היה מוערך ביותר במשפחת מסי. אז נכון שמרטינו עזב, בתום עונה כושלת, ואנריקה הגיע, אבל זה לא אומר שמנהלי בארסה עדיין מעל לכל ירצו לרצות את מסי.
החשש הגדול ביותר הוא שהעילוי הארגנטינאי יעזוב. זה לא משנה שכבר כמה שנים ברצלונה לא ממש מצליחה. מסי ממשיך להבקיע בצרורות, ומסי ממשיך להיות כנראה הכדורגלן הפופולארי בעולם. ומסי מכניס לברצלונה הרבה כסף. אנחנו בעידן המותגים; ומסי הוא עדיין מותג מאוד מנצח. חוץ מזה הוא עדיין הגורם החשוב ביותר בגורל המקצועי של ברצלונה. אך האם מסי חשוב יותר להצלחה המקצועית של הקבוצה מהמאמן שלו?
הגישה הרווחת בכדורגל היא שהמאמן הוא מעל לכל. הוא מעביר אימונים, הוא מגבש סגנון משחק, הוא קובע הרכבים ובמקרים רבים גם יש לו מילה חזקה בכל האמור לרכש. קשה לחשוב על אדם חשוב יותר לגורל המקצועי של קבוצה ממאמן. אבל במקרה של כוכב על כמסי, החשיבה היא אחרת. האיש אחראי באופן ישיר על פחות או יותר כמחצית משערי הקבוצה כבר שנים. האם מאמן- חשוב ככל שיהיה - אחראי לשער או שניים מדי משחק? סביר מאוד שלא.
לכן מסי חשוב יותר. וזה כמובן מבלי להתחשב בכל ההיבטים הכלכליים. ולכן הרצון של מסי חשוב יותר למנהלי ברצלונה, מאשר רצונו של אנריקה. אותם הדברים אמורים בנוגע ללברון ג'יימס ודייויד בלאט בקליבלנד קאבלירס. שם המצב קיצוני אף יותר. לברון הוא מותג גדול יותר לא רק מהמאמן שלו, אלא גם מהקבוצה שלו. לברון הוא האדם המפורסם ביותר בקליבלנד ובכל מדינת אוהיו. החזרה שלו לקאבלירס גרמה לאופוריה במדינה כולה. "זה יותר חשוב מכדורסל", אמר לי בלאט בראיון טרום-עונה.
כאשר אתה מאמן שחקן שחשיבותו לקבוצתו, לעיר ולמדינתו (אוהיו) היא "יותר מכדורסל" - אז אתה נאלץ להבין את מקומך: חשוב, אבל פחות חשוב מהכוכב הראשי בהצגה. שכן ביום שלברון יחליט שהוא לא רוצה יותר את בלאט בקבוצה, אז המאמן האמריקאי-ישראלי יצטרך לחפש ג'וב אחר. ב-NBA חיים על פי העיקרון הזה כבר שנים ולכן מאמנים בדרך כלל משתכרים פחות מכל אחד משחקני החמישייה ובמקרים רבים גם פחות ממחליפים רבים.
בהיררכיה המערכתית הם מתחת לבעלים, לג'נרל מנג'ר וגם מתחת לכוכבים הגדולים. וזאת למרות שהם עדיין מחליטים על סגנון משחק - עד כמה שהם מסוגלים לשלוט בו - וכמובן גם על החמישייה והחילופים. אבל לריב עם הכוכב הגדול? זו פריבילגיה שכמעט אף מאמן ב-NBA לא יכול לשרוד.
זה גם המצב כיום במועדון כמו ברצלונה; וכנראה גם בריאל מדריד - במקרה של אנצ'לוטי ורונאלדו. ועדיין, במרבית מועדוני הכדורגל המאמנים הם עדיין נותני הטון - כל עוד כמובן שהם אינם מפוטרים - כי פשוט אין כוכבי על ברמה של מסי ורונאלדו. אבל אם יש כאלה שמתקרבים אליהם, אז גם במצב שלהם המאמנים הם פחותים במשמעות.
כך או כך, מאמני כדורגל במרבית המקרים משתכרים הרבה פחות מלא מעט שחקנים בקבוצתם. כך שלפחות מבחינת המערכת/בעלי הקבוצות, סדר החשיבות ברור. הסיבה לכך היא שבמרבית המקרים אלה שמשלמים את השכר פשוט חושבים שהשחקנים הבולטים חשובים יותר מהמאמן. אך יש לכך גם סיבה כלכלית גרידא, והיא עוצמת המותג.
כוכבי העל הם מותגים גדולים. הספורט, וגם הכדורגל - ואולי אף בעיקר הכדורגל - הוא חלק בלתי נפרד מעולם הבידור. אנשים מתעניינים במבדרים הגדולים ומוכנים לשלם בעבור המבדרים הגדולים; וזה כמעט אף פעם לא המאמנים.