"אריק גילה כישרון רב כשהיה אלוף הנוער בקפיצה לגובה, אבל ליקוי הראייה שלו הפריע לו. כשהחליט להפסיק, אמנם ניסיתי לעודד אותו להמשיך ולקפוץ עוד קצת, אבל כשראיתי אותו נוטה יותר לעבר השירה, נתתי לו ללכת בעקבות הבחירה שלו".
כך אמר על אריק איינשטיין הצעיר, מאמנו דאז, דודיק (איש לא קרא לו דוד) קושניר, מי שהיה אגדת אתלטיקה מקומית, שהלך אתמול לעולמו בגיל 89. לבי נצבט כששמעתי על כך. לא אשכח את מאור הפנים שבו קיבל אותי, כתב ספורט עול-ימים, בבואי בשנות ה-60 לסקר תחרויות אתלטיקה.
את הדברים על איינשטיין אמר לי דודיק בשובי אליו לראיון לפני חמש שנים. הגיל כבר נתן בו את אותותיו ושערותיו הלבינו, אבל הוא כדרכו בסנדלים ובמכנסיים קצרים, כשעל פניו נסוך כתמיד חיוכו הצנוע. אושיית עבר, אומרים על שכמותו, אבל מעודכן גם בהוויות ההווה. "איגוד האתלטיקה בהתאחדות לספורט לא דוחף מספיק קדימה את הענף", ביקר. "המתקנים ברובם ברמה נמוכה והכל מתנהל באופן חובבני, כשלא נעשה מאמץ לגלות כשרונות צעירים".
הוא נולד בכפר-יחזקאל, כבנו של הסופר ואיש העלייה השנייה שמעון קושניר. אחיו הבכור, טוביה קושניר, שהיה בוטניקאי מוערך, נפל בתש"ח בשיירת הל"ה. דודיק החל את פעילותו הספורטיבית בעמק. תחילה כדרר בהפועל בלפוריה, אז בליגה הראשונה, אבל כעדותו, כשראה שאיננו קנון גדול בכדורגל, עבר לקפיצה לרוחק ולריצה. "זה בא לי טבעי", סיפר. "עוד בבית הספר העממי (את היסודי המציאו אחר כך - י. ב-א) ניצחתי את כולם ברוחק. לא רק שהיה לי ניתור חזק, אלא זה גם עזר לי להיות טוב בריצות הקצרות".
דודיק היה הקופץ הישראלי הראשון ששבר את מחסום שבעת המטרים בקפיצה לרוחק. מאוחר יותר, בכינוס הפועל 61', קבע שיא של 7.43 מ'. בצניעותו כי רבה הודה כי אין להתלהב משיאו דאז, שאותו השיג בלי הדרכת מאמן. הוא צדק. כבר בראשית המאה ה-20 היה קופץ אירי שניתר למרחק שמעל 7.60 מ' ובעת שיחתנו שיא העולם לנשים עמד על 7.52 מ'.
ועוד פרט מסקרן: השיא הישראלי הנוכחי, 7.99 מ', של יוחאי הלוי, תקוע מ-2010 . "לא להאמין!", התפעל בנו, טוביה, איש מחשבים, שנכח בשיחתנו. "ב-60 השנים מאז השיא של אבא התקדמו כאן רק ב-56 סנטימטר..."
מתי ינופץ כאן מחסום שמונת המטרים? "במצב של האתלטיקה בארץ אני לא רואה סיכוי רב לכך". ציון דרך חשוב בקריירה של דודיק נרשם ב-56', כשמיד לאחר מבצע סיני ייצג את ישראל יחד עם השחיינית שושנה ריבנר והקופץ למים יואב רענן באולימפיאדת מלבורן. בה, ובאולימפיאדת רומא שאחריה, הישגיו לא הרקיעו שחקים והעיקר היה ייצוג המדינה בכבוד.
"הייתי בג'ט-לג מהטיסה הממושכת והמתישה וחנוק מקבלת הפנים החמה מדי של יהודי אוסטרליה", נזכר. "בנות התנפלו עלי בהצעות לחברות. לך ספר להן שכבר הייתי נשוי לחיה. אפילו ניסו לפתות אותי שכחקלאי אקבל שטח אדמה גדול. הכי גרוע היה שבאין לי מאמן התפתיתי להיכנס ל...סאונה לפני התחרות. כשהיה עלי לקפוץ, הייתי במצב גופני ונפשי גרוע".
ו"הקטר הצ'כי?", שאלתי, "אמיל זטופק, הרץ המהולל למרחקים ארוכים, היה הספורטאי הנערץ עלי. כבשתי את ביישנותי, ניגשתי אליו והצגתי את עצמי כספורטאי מישראל. זטופק לא היה מי-יודע-מה ידידותי, אבל בסך הכל היה בסדר".
מאז שפרש מספורט תחרותי, האימון היה אהבתו הגדולה של דודיק לצד משפחתו. הוא נודע כמאמן נערץ שטיפח את הדור הצעיר, לצד עבודתו כמורה לחינוך גופני, לטבע ולחקלאות ולצד טיפוח גינתו המקסימה בשיכון הוותיקים בחולון.
דודיק קושניר, איש שנשא עמו משב מארץ-ישראל של פעם, הלך מאיתנו.
יהא זכרו מבורך.