הפודיום באולימפיאדת טוקיו זכה לראות עליו שתי נשים ישראליות: לינוי אשרם, שזכתה במדליית זהב בקרב רב בהתעמלות אמנותית, ואבישג סמברג, שזכתה במדליית ארד בטאקוונדו; אבל במשלחת הישראלית השתתפו עוד נשים רבות, בהן חנה קנייזבה־מיננקו, שירה ראשוני, ניקול זליקמן, לונה צ'מטאי, עומר שפירא ועוד.
"זו כבר הפעם השנייה שיותר ממחצית מהנבחרת הישראלית לאולימפיאדה הן נשים", אומרת נורית שרביט, מפקחת על קידום נשים בספורט וספורט עממי במשרד התרבות והספורט. "אבל אנחנו לא מדברות רק על הכמות, אלא גם על האיכות. לספורטאיות במשלחת היה פוטנציאל וסיכוי גבוהים יותר להצלחה ולזכייה במדליה. היה לנו ייצוג מכובד והישגים מאוד יפים".
איך את מסבירה את זה?
"החזון של הוועד האולימפי, ובראשו נשיא הוועד ד"ר תומס באך, הוא שוויון מגדרי במשחקים האולימפיים".
לדברי שרביט, המצב בקצה הפירמידה של הספורט ההישגי האולימפי לא מאפיין את בסיס הפירמידה. בנקודת הפתיחה שיעור נמוך יותר של ילדות שבוחרות להיות ספורטאיות. "למרות שהיה גידול בשנים האחרונות, מספרן עדיין נמוך בהשוואה לבנים", היא אומרת. "מתוך 120 אלף ספורטאים, רק 23% הם ספורטאיות, כאשר הפער המשמעותי ניכר בענפים כמו כדורגל וכדורסל. בכדורגל 3% הם נשים ובכדורסל 19%. הג'ודו לעומת זאת עשה קפיצה מאוד משמעותית מאז ההצלחה של יעל ארד, וכיום 33% בו נשים. סקר של פרופ' יוסי הראל־פיש מאוניברסיטת בר־אילן שנעשה ביוזמת משרד התרבות והספורט, הראה שגם בהרגלי הפעילות הגופנית בגילי הנוער בבתי הספר בכיתות ה'־י"ב ילדות מבצעות מחצית מהפעילות הגופנית שהבנים מבצעים".
איך אפשר לשנות את המצב?
"דבר ראשון, הצלחות של נשים באליפויות עולם ובאולימפיאדה כמו של אבישג סמברג, יעל ארד, ירדן ג'רבי ולינוי אשרם, מביאות ילדות רבות לספורט. הן רואות בספורטאיות הללו השראה ומודל למצוינות. הן רואות אותן מגשימות את החלום. הן גם מביאות גאווה לאומית, וגם משפיעות על הילדות וגם על ההורים, יוצרות חשיפה חיובית, מעודדות הצטרפות ומוכיחות שאפשר לשנות את החשיבה ולומר שספורט הוא גם לילדות, גם לנשים".
שרביט מציינת שגם מדיניות משרד התרבות והספורט פועלת לעידוד השתתפות בנות בספורט הישגי. "בשנה האחרונה, בהובלה של שר התרבות והספורט חילי טרופר, מנכ"ל המשרד רז פרויליך וראש מנהל הספורט עופר בוסתן, כל נושא קידום נשים בספורט הפך לאחד היעדים המרכזיים של המשרד", היא אומרת. "השר הגדיל את התקציב בעדיפות לקידום נשים בספורט כחלק מסדר עדיפויות לתפיסת עולם שוויונית, בדגש על עדיפות לנשים, לפריפריה ולבעלי מוגבלויות. זה מתבטא למשל בהגדלת תקציב של 'אתנה', המרכז לקידום ספורט נשים במכון וינגייט".
בנוסף, יזם המשרד תוכניות ברשויות המקומיות שמטרתן לעודד ילדות לעסוק בספורט. "אנחנו גם מקדמים חברות הנהלה בתוך גופי הספורט, ומקדמים תוכנית למוגנות בספורט למניעת הטרדות מיניות, כדי שספורט יהיה מקום מוגן ובטוח לילדים ולילדות", היא אומרת. "אנחנו מאמינים שכל המעשים האלה יובילו לכך שבשנים הבאות יותר ילדות ונשים ישתלבו בספורט ויביאו יותר הישגים".
אז יש למה לצפות במשחקים האולימפיים הבאים?
"ההישגים באולימפיאדה בטוקיו היו מאוד גבוהים, ותמיד נרצה לשפר אותם. אני מאוד מאמינה בכוח הנשי וככל שישלבו יותר נשים וילדות הן בהשתתפות בספורט והן בניהול הענף - הספורט ירוויח ויביא הישגים נוספים".
מי המודל לחיקוי?
"בשנת 2006 למשל היו רק 8.3% נשים מכלל הספורטאים במדינת ישראל, וזאת בדיוק המטרה שלנו: להגדיל את מספר ואיכות הספורטאיות הפעילות במדינת ישראל, לקדם מנהיגות נשים בספורט ולשנות את עמדות החברה באשר לחשיבות הספורט כגורם משמעותי בהכשרתה ועיצובה של כל נערה, ילדה ואישה", אומרת מירב אולייניק, ממלאת מקום מנכ"לית "אתנה". "יש לנו תוכניות רבות. במסגרת 'שגרירות אתנה', למשל, אנו מכשירות כ־30 ספורטאיות בכירות שיהוו מודלים להשראה. אפשר להזמין אותן לבתי ספר, לאגודות ספורט, לקבל הרצאה ללא עלות. באיגוד הג'ודו יש את תוכנית 'ליגת אתנה'. 500 ילדות הגיעו ארבע פעמים בשנה לווינגייט וביצעו אימון משותף עם נבחרת ישראל בג'ודו. לראות ילדה בת 7־9 מבצעת אימון עם ירדן ג'רבי ורואה את המדליה האולימפית זה בהחלט מודל להשראה".
לדברי אולייניק, אחד הדברים החשובים הוא לא רק גיוס הילדות לפעילות, אלא גם השימור שלהן. "כל המחקרים מראים שבגילי 12־13, במעבר בין בית הספר היסודי לחטיבת הביניים, יש פרישה של ילדים וילדות מהספורט שבו עסקו", היא אומרת. "הרעיון הוא לנסות להאריך את הקריירה הספורטיבית, לוודא שלא תהיה נשירה. אחת הסיבות לפרישות נובעת מלחץ חברתי. מי הילדות רוצות להיות היום? מי המודלים שלהן לחיקוי? הן רוצות להיות מפורסמות. מה שמוביל אותן הן תוכניות הריאליטי. לכן בתוכניות השגרירות שלנו אנחנו רוצות להראות להן שספורטאיות הן מודל להשראה, ומי שידע למנף זאת, כמו למשל איגוד הג'ודו, הטקוואנדו והתעמלות אמנותית, יזכו להרשמות שיא".
"כשהצלחתי בתחרויות והזכייה שלי פורסמה בתקשורת, מנהלי מועדוני ספורט אמרו לי שהמון בנות נרשמו לחוגים", מתארת הטניסאית שחר פאר, שהשתתפה בין היתר באולימפיאדת בייג'ינג. "להצלחה של ספורטאיות בתחרויות בינלאומיות יש השפעה על ילדות ונערות. זה גורם להן להאמין שהכל אפשרי. לא רק בכותרות או בסלוגנים של חלום, אלא שאפשר באמת להצליח. אהבתי שאמא של לינוי אשרם אמרה שאולימפיאדה היא הבונוס, ושהדרך הארוכה, שרצופה התמודדויות וקשיים היא החשובה".
איך הרגשת כשראית את הישגי הנשים באולימפיאדה האחרונה?
"כל המשלחת הישראלית מאוד הצליחה, וזה רק מוכיח שעשו עבודה נכונה. לגבי נשים, מדובר בתהליך שהעולם עובר, ולא רק בספורט. נשים כיום מעזות יותר, מצליחות יותר, לוקחות את המושכות, רוצות להצליח ורואים את זה גם בספורט".
גם האתלטית אסתר רוט שחמורוב, אחת הספורטאיות המובילות של ישראל בכל הזמנים, רואה בייצוג המכובד של נשים באולימפיאדה הנוכחית חלק מתהליך הקשור במעמד האישה. "בתקופה שלי נשים היו מחוץ לתחום בהרבה ענפים", היא אומרת. "היו הרבה מקצועות שנחשבו גבריים ואישה לא יכלה להשתתף בהם, כמו למשל קפיצה משולשת. מרתון לנשים לא היה, לא הייתה קפיצה במוט, לא היה יידוי פטיש. חשבו שאישה היא חלשה, הסטיגמה על נשים הייתה אחרת. הן היו צריכות להיות בצד, לגדל ילדים. עם השנים התפיסה השתנתה, כיום יודעים שאישה יכולה לעשות הכל, גם להיות טייסת. כיום אישה היא גם יפה, גם אופה, עושה הכל. לכל אחת יש את ההזדמנות לעשות את הדבר שהיא טובה בו, לפי הכישורים המיוחדים שלה".
לקדם את השוויון
"מזה כעשור שהוועד האולימפי, יחד עם משרד התרבות והספורט והיחידה לספורט הישגי, שמו למטרה לטפח משמעותית את השדרה ההישגית של הספורטאיות האולימפיות בישראל", אומרת המדליסטית יעל ארד, כיום יו"ר ועדת הספורט בוועד האולימפי בישראל וחברת הנהלה. "הקמת 'אתנה', המועצה לקידום ספורט נשי, עם התקציבים המשמעותיים שהגיעו, נתנו רוח גבית חזקה ואפשרו להשקיע בספורטאיות ובנבחרות סכומים גדולים מהרגיל ולבנות פרויקטים לטווח ארוך".
כמו מה למשל?
"אחת מנקודות התורפה הייתה תמיד פרישת ספורטאיות בגיל ההתבגרות, והנושא הזה זכה להתייחסות משמעותית מאוד הן ביחידה ובוועד והן ב'אתנה'. שילוב הכוחות הניב חשיבה חדשה, שימוש בכוכבות לטיפוח הנערות, מחנות אימונים ייחודיים לנערות וילדות ושילוב נשים במערך המקצועי כמאמנות, עוזרות מאמנים או כמנהלות נבחרות. כל אלה סייעו לשמר נערות בנבחרות ולהעבירן לגילי בוגרות וכן להשקיע בפיתוח יכולתן ההישגית".
"במחזור הקודם באולימפיאדת ריו הגענו כבר עם נשים טובות, בראשן ירדן ג'רבי, והמטרה הייתה בין השאר זכייה במדליה על ידי אישה, כי מאז ברצלונה לא זכינו", אומרת ארד. "רצינו גם מדליה בענף חדש. הגענו לשם והצלחנו. למשחקים האולימפיים בטוקיו הגענו עם ספורטאיות מובילות בתחומן ועם הרבה שאיפות. בתוצאה הסופית הן בלטו בצורה מרשימה ומעוררת השראה".
תקציבים, כאמור, הם חלק בלתי נפרד מהגשמת המטרה. "גם אם הפוטנציאל גבוה, עדיין ישנם איגודי ספורט שלא מתקצבים באופן שוויוני גברים ונשים בנבחרות הלאומיות, ואני מדברת גם על הבוגרים. גם בכך צריך לשאוף שיהיה שוויון", אומרת אולייניק. "משרד התרבות והספורט שם למטרה לקדם את השוויון ולתת מקום משמעותי גם למספר ספורטאיות וגם למספר מנהלות בתחום".
איך את רואה את המשחקים האולימפיים הבאים?
"אנחנו מקוות שבאולימפיאדות הבאות, אם זה בפריז 2024 ואם זה בלוס אנג'לס 2028, נראה ביטוי משמעותי מאוד לנושא הזה. חלק משמעותי בשינוי החברתי־תרבותי צריך לבוא גם בסיוע ובהבנה של משרד החינוך. החזון הגדול שלנו הוא שבבתי הספר יהיה שיעור גופני פעם ביום. זה בהחלט מהלך שישנה ויוביל לתודעה חשובה ומשמעותית בתפיסה ובהוויה החברתית שלנו".