סכנין נגד בית"ר: ברוכים הבאים למציאות

אוהד אחר מצליח לפתוח חלון לפני שהמשטרה מגיעה אליו ומשחרר צרור קללות עסיסיות. מבט חטוף למבוגר מבין האוהדים שלידי. "ברוכים הבאים למציאות שלנו", הוא מברך אותי. 

שנים רבות הסיסמה של אוהדי סכנין בודחא הייתה "באנו לעשות כדורגל". אמש כבר נשמעו קולות אחרים מצד האוהדים. "באנו לעשות דווקא", הם אומרים. דווקא למה? "דווקא לכם, יהודים מסריחים". נחת זרועו של יס"מניק מורגשת על כתפי: "בוא איתי אחי, אני אקח אותך מכאן". ככה התחילה החוויה שלי בדוחא. ספיגה משני הצדדים. 

במשך שנים קיבלה בני סכנין אהדה רבה מאוהדי הכדורגל הישראלי. אלא שמאז אותה מחווה על כר הדשא לעזמי בשארה והעליהום התקשורתי, נדמה שאנשי סכנין החליטו לשבור את הכלים. לכולם כאן ברור ששם זה התחיל - שם החלה השנאה האדירה של אוהדי הכדורגל כלפיהם ושם נגמר כל מה שקשור בספורט. לא הנפת דגלי פלסטין ביצע, לא המימון מקטאר ולא הנפת דגל המסמל את הכיבוש. אבל ביום שבו נתבקשו אוהדים למחוא כפיים בטקס הענקת מגן למי שמבחינתם נחשב לבוגד, זה היה הקו האדום. 

כדי להבין כמה המציאות בדוחא הייתה כל כך מתוחה, צריך לדבר עם המשטרה. אחת מהערכות המצב דיברה על "התראה ביטחונית חמורה". "זו לא שאלה של שביל או פנס", אמר לי אתמול קצין בכיר, "זו שאלה של דו-קיום שהתנפץ מזמן, וכעת מחפשים את התירוץ להפוך את דוחא למקום שבו הכל מתחיל". בבוקר היה אמור להתקיים כאן סמינר של המחלקה לגאוגרפיה ופיתוח סביבתי מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, אירוע שבינו לבין אלימות אין שום קשר, אך הוא נדחה בשל "התראות ביטחוניות". 

רגע לפני שריקת הפתיחה, "אירוע ביטחוני" ראשון. אוהדי סכנין שעברו בידוק של 700 שוטרים ו-200 מאבטחים הצליחו להכניס ליציע אבוקות. "סכנין עולה באש", שרים ממול אוהדי בית"ר. אפילו תא העיתונאים היה נראה אתמול דומה יותר לעמדת תקשורת בצוק איתן. היו כאן עיתונאים מצרפת, מאלג'זירה, מרויטרס, מפוקס ניוז, i24 וכולם מחפשים רק דבר אחד בפריים: דגל פלסטין. כי דגל ישראל כבר הונף ביציע של בית"ר. 

כולם, אגב, הימרו על אותה התוצאה: 0-0 באלימות. ובספורט? לא בשביל זה הם באו.